עשיו
עשיו היה בנו הגדול של יצחק אבינו. מתואר כרשע בכל מעשיו, ומהווה שורש לקליפת אדום שהיא אחת משני הקליפות המרכזיות המסתירות את אור ה' בעולם, קליפה שממנה נשתלשלה קליפת עמלק.
אדום
עשיו נקרא גם 'אדום', וזאת משום שביקש מיעקב אחיו, שיביא לו עדשים, וכלשון הפסוק: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", ובשכר זה מכר את בכורתו ליעקב, כלומר, את הזכות לעבודת ה' שהייתה שמורה לבכורים.
על הולדתו אמרו חז"ל: "יצחק, יצא ממנו עשיו", ומצוי באמרה זו שני ענינים:
- א. יצחק, יצא (ונפרד) ממנו עשיו.
- ב. יצחק, יצא ממנו עשיו.
ישראל מומר
הענין השני מתחלק אף הוא לשנים:
- 1. אף על פי שעשיו יצא ונפרד מקדושתו של יצחק - שיצא לתרבות רעה, מכל מקום מכיון שיצא ממנו - מיצחק, יש לו קשר עם יצחק, ודינו כדין יורש, וכמו שכתוב: "ירשה לעשו נתתי".
- והטעם הוא משום שעשיו נולד לאם יהודיה - רבקה אמנו, לכן אף שהוא בגדר "ישראל מומר", אבל ישראל הוא, ודינו כדין ישראל, שאף על פי שחטא - ישראל הוא, בניגוד לישמעאל, שלמרות שגם הוא יצא מאברהם, אבל להיות שאמו הייתה שפחתה המצרית :של שרה, ולא נחשבה כאשתו של אברהם, שלא התגיירה כמו האמהות, לכן בנה - דינו כבן נח שלא התגייר, הנקרא "בן האמה", ולכן אינו יורש את אברהם, אך עשיו שנולד לרבקה אשת יצחק, נחשב לבן ויורש - כנ"ל, וכמו שנאמר " כִּי :יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר"[1], שהיא הירושה שירש מנחלת אברהם[2], שנתן הקב"ה לאברהם ארץ עשרה עממים, שהם שבעת עמי כנען, וקיני קניזי וקדמוני, הן עמון ומואב ושעיר.
- אמנם בשעת הגאולה ינחלו ישראל גם ארצות שלושה עמים אלו - כהבטחת ה' לאברהם - כולל גם את הר שעיר, וכמו שכתוב "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה"[3], ואז גם יחזיר יעקב את עשיו אחיו מהקליפה :אל הקדושה, כפי שהבטיחו בשעה שנפגשו: "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"[4], שמכאן נראה, שלמרות שעשיו נפרד לגמרי בדרכי חייו - מיצחק, בעצמיותו ופנימיותו הנעלמת הוא נשאר שייך ליצחק אביו.
- כלל זה, שגם עשיו נשאר עדיין בעצמיותו קשור ליצחק, נרמז גם בפסוק "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"[5], ולמדו חז"ל: "ביצחק" ולא כל יצחק", דהיינו יעקב שהוא חלק מיצחק. משמע, ש"כל יצחק" כולל גם את עשיו, ולכן גם קבורת ראשו של עשיו :היה "בגו עטפיה דיצחק" - במערת המכפלה (בנפרד מגופו, כמסופר במדרש), שאף על פי שגופו של עשיו נפרד מיצחק, דבר המסמל שבחיצוניותו ובדרכי חייו נפרד עשיו מדרך אביו, אבל "ראשו" - פנימיותו, היה בחיק אביו יצחק, משום שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.
- 2. "יציאתו" של עשיו ממנו - מיצחק, משמעה שהקליפה שנפל בה, היא מקבילה ודוגמה למדתו של יצחק, כי זה לעומת זה עשה אלקים - רע לעומת טוב כו', "כקוף בפני אדם".
- וכידוע שמדתו של יצחק היא מדת היראה את ה' - "פחד יצחק", ששרשה היא ספירת הגבורה של מעלה, ולעומתו - עשיו הוא אדום, היה ממדת הגבורה דקליפה.