ספירת הדעת
ספירת הדעת היא הספירה השלישית בעשר הספירות, והאחרונה מבין שלושת ספירות המוחין, ספירות חב"ד.
לעומת ספירות חכמה ובינה, אשר קולטות את ההשכלה ומרחיבות אותו, תפקיד הדעת הוא לקשר ולחבר את ההבנה וההשגה שבמוחין למידות, כך שיהיו גם בהרגשה.
ענינה
ספירת הדעת ענינה היא ההרגשה, שההשכלה נקשרת ונקבעת בדעתו כאלו הוא מרגיש את השכל שהשכיל. מקור המילה 'דעת' הוא מלשון הכתוב "והאדם ידע את חוה אשתו" שהוא ההתחברות וההתקשרות, (בפסוק: בין אדם לחוה).
הדעת נמשכת מחכמה ובינה, כלומר שלאחר הבנת דבר ההשכלה על ידי הכוחות חכמה ובינה מגיעה האדם ל'דעת' לחיבור אל דבר השכל אותו הוא משכיל. בפרק ג' בתניא מבואר כי על ידי שהאדם משתמש בכח החכמה שבמוחו ומוציאו מהכח אל הפועל, על ידי הבינה, כשמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו, אז בא לכח הדעת שהוא מלשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ואינו מסיח דעתו.
הדעת במערכת הספירות
הדעת במערכת הספירות מקשרת בין החכמה והבינה, ומקשרת בין המוחין לבין המידות.
כלומר, על ידי הדעת מושפעים המידות מן המוחין. משום כך נקראת ספירת הדעת "מפתחא דכליל שית", שהיא המפתח הכולל את ששת המידות.
הדעת מתחלקת לשתיים: דעת של חסד ודעת של גבורה, שהם אבות של כל המידות הנולדות מהן.
חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "נשים - דעתן קלה", וזאת מפני שאצלם נקודת חיבור המוחין עם המידות חלשה יותר מאצל הגבר.
הדעת פעמים נכללת כחלק מן המידות, ולמשל בעולמות הרי הדעת היא חלק מעולם היצירה, כאחת מן המידות, ולא בעולם הבריאה כבינה.
דעת עליון ודעת תחתון
ספירת הדעת מתחלקת לדעת עליון ודעת תחתון. דעת העליון הוא המקשר את החכמה והבינה. דעת תחתון מקשרת את החכמה והבינה עם המידות.