ביטול העולמות

ביטול העולמות הוא אחד מהיסודות בהשקפת היהדות המבוארים באריכות גדולה בתורת החסידות.

משמעות הביטוי היא שכל העולמות העליונים הרוחניים וגם העולמות התחתונים הגשמיים - כולם בטלים לגמרי כלפי הבורא המהווה אותם כל רגע מאין המוחלט ליש. בחסידות מובא לכך משל מגוף ונשמה, שכמו שהגוף בטל לנשמה כי ממנה הוא מקבל את חיותו, ואם לא יתבטל לנשמה לא יהיה לו חיות כלל, וכמו איבר שאינו כלי לאור הנשמה הרי הוא מת, וככל שיותר בטל לאור הנשמה כך מקבל יותר חיות. כך גם כל העולמות בטלים לגמרי לאור האלוקי המחיה ומהווה אותם בתמידיות מאין ליש, שהרי אם יפסיק לרגע אחד להחיות ולהוות את כל העולמות יחזרו מיד להיות אין ואפס כמו קודם שנבראו, וכמו אבן שנזרקת כאשר יגמר כח הזריקה מיד תיפול לאדמה, כיוון ששם שרשה. כך גם העולמות, שהרי קודם בריאת העולם היה הוא ושמו בלבד, וגם עכשיו הם בטילים לגמרי לאור האלוקי המחיה ומהווה אותם בתמידיות.

בתורת החסידות ישנם כמה ביאורים ברמת ואופן הביטול של העולמות כלפי הבורא: אם מצד רגש הביטול לדרגת האור המתלבש להחיות את הנברא, אם מצד רגש הביטול לדרגת האור הנעלית מכדי להתלבש בנברא להחיותו ועוד.

ביאור ענין זה מופיע בחסידות בהרבה פעמים ביחד עם הביאור אודות אחדות ה'.