מיכאל מישולבין
הרב מיכאל מישולובין (יליד שנת תרצ"ט, 1939) הינו משפיע ראשי בנחלת הר חב"ד.
תולדות חיים
הרב מיכאל מישולובין, נולד בכ' מנחם אב תרצ"ט בעיר וויטעבסק שברוסיה הלבנה (אז ברית המועצות) לאביו הרב אליעזר מישולובין ולאימו מרת בתיה מישולובין.
בשנת תש"ב היגרו הוריו לעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן, שם למד בישיבות תומכי תמימים במחתרת.
שנים רבות גר בסמרקנד, ושמר על חיים יהודיים חסידיים, במסירות נפש. בט"ו אלול תשכ"ג נשא את מרת שמחה בת שבע, בתו של הרב אהרון חזן, והחתונה נחגגה בעיירה בולשובו שבפרברי מוסקבה, ולאחר שעלה לארץ ישראל בט' שבט תשכ"ט התגורר ארעית בבית חמיו בבני ברק.
עם ייסודה של שכונת נחלת הר חב"ד בשנת תשכ"ט, ביקש הרבי מהרב אפרים וולף לאסוף קבוצת אברכים ולהכין רשימה לשליחות בעיר קרית מלאכי. הרב וולף פנה להרב מישולובין שיואיל להצטרף לקבוצה, הרב מישולובין הסכים להרשם לקבוצה.
בהתוועדות מיום ג' דסליחות באותה שנה שאל הרבי את הנוכחים מי כאן מהעולים החדשים שהתיישבו בנחלת הר חב"ד? האיצו אנשים ברב מישולובין לענות כי הוא נמנה על הקבוצה והוא החליט לענות בחיוב, ולאחר מכן סימן לו הרבי שיגש אליו. ניגש הרב מישולובין וקיבל מהרבי בקבוק משקה וברכה מהרבי לשליחות "באופן של התיישבות" והורה לו להיות משפיע בקהילה.
הרב מישולובין עבר לגור בנחלת הר חב"ד, וכעבור כמה שנים, כאשר הרבי הורה למנות משפיעים, מונו הוא והרב שלום אליהו וילנקין, למשפיעי השכונה. במהלך השנים שימש גם כמשפיע בישיבות חב"ד בראשל"צ, בקריית גת ובבאר שבע.
בכ"ה אלול תשס"ד נפטרה אשתו מזיווג ראשון, וכעבור כשנה נשא בזיווג שני את רעייתו מרת חנה.
הרב מישולובין משמש בעשור האחרון כיו"ר קרן מחנות גן ישראל בארץ הקודש.
משפחתו
- בניו
- הרב יוסף יצחק מישולובין - שליח בדטרויט מישיגן, ארה"ב
- הרב מרדכי מישולובין - ראש ישיבת תומכי תמימים ביתר עילית
- הרב אלחנן ישראל מישולובין - חבר הנהלת ישיבת תומכי תמימים ביתר עילית
- הרב שלום דובער מישולובין - היה שליח בעיר אשדוד כיום מורה בתלמוד תורה נחלת הר חב"ד.
- הרב משה מישולובין - משפיע בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בצפת
- הרב אליעזר מישולובין - משפיע בעיר בואנוס איירוס, ארגנטינה
- הרב שניאור זלמן מישולובין - משפיע בצפת
- בתו
- שטערנה שרה אשת הרב מנחם יעקב שחר, אנשי חינוך במוסדות חב"ד רחובות
לקריאה נוספת
- שלום מגידמן, 'הרבי שמר עלינו, בתוך שבועון כפר חב"ד גליון 1865 עמוד 20