אחרונים
האחרונים הם חכמי ישראל בתקופה שלאחר הראשונים. מקובל להגדיר את תקופה זו החל מגירוש ספרד ואילך.
בתקופה זאת , התחילו להתגלות שיטות החסידות , נודה חסידות חב"ד ועוד.
פירושי שו"ע
האחרונים התעסקו וכתבו פירושים סביב השו"ע. פירושים אלה נקראים "נושאי כלים" לשולחן ערוך.
אחרונים מפורסמים שכתבו על השו"ע:
- מגן אברהם - לאורח חיים.
- ש"ך - ליורה דעה וחושן משפט.
- ט"ז - לאברעה חלקי השולחן ערוך.
- חלקת מחוקק - לאבן העזר.
- בית שמואל - לאבן העזר.
- קצות החושן - לחושן משפט.
- נתיבות המשפט - לחושן משפט.
- משנה ברורה - לאורח חיים.
ספרים נוספים רבים נכתבו על פי סדר השו"ע, לדוגמא ערוך השולחן.
שיטות הלימוד בזמן האחרונים
תקופת האחרונים, החלה כתקופה חדשה במסורת התושב"ע על ידי ספריו ההלכתיים של ר' יוסף קארו .
ספריו התפשטו ברחבי מקומות הלימוד והחלו שיטות חדשות בלימוד. בין ספריו:
- "כסף משנה" - שהוא חיבור לברור מקורותיו של הרמב"ם ביד החזקה. ובכך הפך את הרמב"ם לספר שמושי ובר תועלת גדולה ביותר.
- "בית יוסף" - שהוא ספר כינוס של בירורי הלכה ע"פ כל ספרי הפוסקים והשו"ת עד לימיו של ר' יוסף קארו. והוא סמך את הספר כנושא כלים ל"ארבעה טורים" של ר' יעקב בן הרא"ש. ובכך נעשה הטור כספר המקיף ביותר לבירורי הלכה.
- "שלחן ערוך" - שהוא ספר פסקים הכתוב בעברית רהוטה ובלשון קצרה כמתכונת היד החזקה של הרמב"ם אך מסודר בדמיון גמור ל"ארבעה טורים".
בספריו אלה אפשר להגיד כי ר' יוסף קארו החל בעצם תנופה חדשה ומיוחדת של לימוד התושב"ע, במיוחד בספריו של השו"ת, המו"מ, בירורי ההלכה, והפלפול, על מאות כרכיה ועוד.
ספרות השו"ת הגיעה בימיו של ר' יוסף קארו לממדים עצומים, שנדרשו לה בקיאות וחריפות בלתי רגילים כדי לברור מתוכה את המקורות המתאימים להכרעת הדין בנושא כלשהו. ר' יוסף קארו ע"י ספריו עשה את הדרך לפשוטה וקלה יותר. ספריו טבעו חותמם על כל גדולי הפוסקים והמשיבים שבאו אחריו. אך למעמד מיוחד, כסמכות עליונה במסורת התושב"ע, זכה ספרו ה"שולחן ערוך".
בתקופת האחרונים החלו הישיבות ודרכי הלימוד הנוהגות עד היום שיטות לימוד מתפתחות. ספרים רבים פתחו את שיטת העיון. יש ספרים שנכתבו כספרי הלכה, אך עוסקים בפלפול ודיון עיוני ונלמדים רבות בישיבות, כגון הספרים קצות החושן ונתיבות המשפט הנחשבים לאחרונים קלאסים בעיון.
רשימת האחרונים
חלק מהאחרונים הידועים מכלל הדורות :
- בתקופה הראשונה, לפני כ־500 שנה — החוקר והמפרש דון יצחק אברבנאל, רבי עזריה פיגו מוונציה בעל "גידולי תרומה", רבי עובדיה מברטנורא מפרש המשנה ורבי עובדיה ספורנו מפרש התנ"ך.
- בתקופה השניה, לפני כ־400 שנה – רבי יוסף קארו מחבר השלחן ערוך, האר"י הקדוש ראש המקובלים, הרמ"א בעל ההגהות לשו"ע, אחריהם האלשי"ך הקדוש מפרש התנ"ך, המקובל רבי משה קורדובירו בעל "פרדס רימונים", המהר"ל מפראג האגדי יוצר הגולם שחיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה וספרי יסוד במחשבת ישראל. רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת", רבי חיים וויטאל תלמידו המובהק של האר"י בעל הספרים "עץ חיים", "פרי עץ חיים" ועוד, השל"ה הקדוש שנקרא ע"ש ספריו "שני לוחות הברית", המהרש"א מפרש הש"ס והב"ח מפרש הטורים.
- בתקופה השלישית, לפני כ־300 שנה — הש"ך, הט"ז והמגן אברהם מפרשי השו"ע. רבי יו"ט ליפמן הלר בעל ה"תוספות יו"ט" על המשניות ורבי יהודה רוזאניס בעל ה"משנה למלך".
- בתקופה הרביעית, לפני כ־200-250 שנה — רבי חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש, רבי יחיאל אלטשולר בעל המצודות על הנ"ך ורבי יעקב יהושע פולק בעל ה"פני יהושע" על התלמוד. אחריהם, רבי ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות, הרמח"ל בעל "מסילת ישרים", רבי אריה ליב גינצבורג בעל ה"שאגת אריה", רבי יחזקאל לנדא בעל שו"ת "נודע ביהודה", המקובל רבי שלום שרעבי, ותלמידי הבעש"ט: המגיד ממזריטש, רבי פנחס הלוי הורביץ בעל ה"הפלאה", ורבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה בעל ה"תולדות יעקב יוסף".
- בתקופה החמישית, לפני כ־150-200 שנה — תלמידי המגיד ממזריטש: רבי מנחם מענדל מוויטעבסק בעל "פרי הארץ", רבי אלימלך מליזענסק בעל "נועם אלימלך", רבי שניאור זלמן־ מלאדי בעל ה"תניא" והשולחן ערוך, החוזה מלובלין, רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בעל "קדושת לוי", רבי אהרון הגדול מקרלין, רבי ישראל המגיד מקוזניץ בעל "עבודת ישראל" ועוד. ובאותה תקופה — רבי אליהו הגאון מווילנא, החיד"א, רבי אריה ליב הכהן בעל "קצות החושן", רבי אברהם דנציג בעל "חיי אדם", רבי יעקב מליטא בעל "נתיבות המשפט". אחריהם — רבי נחמן מברסלב, רבי חיים פאלאג'י מאיזמיר, רבי עקיבא איגר, רבי דובער אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בעל "תורת חיים", רבי ישראל מרוז'ין, רבי מנחם מענדל מקוצק, רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", רבי מנחם מענדל בעל ה"צמח צדק", ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים".
- בתקופה השישית, לפני כ־150— 100 שנה — אדמו"ר רבי אהרון מקרלין בעל "בית אהרון", אדמו"ר רבי שמואל מליובאוויטש בעל "תורת שמואל", אדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"מ", רבי שלמה גנצפריד מחבר ה"קיצור שלחן ערוך", רבי יוסף באבד בעל ה"מנחת חינוך", הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי מקושטא, רבי מאיר ליבוש "המלבי"ם", רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", רבי ישראל סלנטר מייסד שיטת המוסר, הנצי"ב מוואלוזין, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה בעל "באר יצחק", מהרי"ל דיסקין, הגרי"ד סולבייצייק בעל "בית הלוי", רבי חיים חזקיה מדיני בעל ה"שדי חמד", רבי יוסף חיים מבגדד בעל "בן איש חי", רבי שלום מרדכי שבדרון בעל שו"ת מהרש"ם ורבי אברהם מסוכצ'וב בעל "אבני נזר".
- בתקופה השביעית, לפני כ־100— 50 שנה — רבי ישראל מאיר מראדין בעל ה"חפץ חיים" וה"משנה ברורה", רבי מאיר שמחה מדווינסק בעל ה"אור שמח", אדמו"ר מגור בעל "שפת אמת", אדמו"ר ממונקאטש ר' חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר", אדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש המכונה: "הרמב"ם של תורת החסידות", רבי חיים הלוי סולבייצ'יק מבריסק בעל "חידושי הגר"ח", רבי מאיר שפירא מלובלין מייסד "הדף היומי", רבי יוסף ראזין מרוגאצ'וב בעל "צפנת פענח", רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בעל "שו"ת אחיעזר", ורבי בן ציון אדמו"ר מבאבוב שנהרג על קידוש ה' ע"י הנאצים ימ"ש.
- בתקופה השמינית — ב־50 שנה האחרונות — אדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש שומר גחלת היהדות ברוסיה ומקים עולה של תורה בארה"ב, הראי"ה קוק הרב הראשי לישראל, רבי יוסף חיים זוננפלד רב החרדים בארץ הקדש, רבי איסר זלמן מלצר בעל "אבן האזל", רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" מבני ברק, רבי יחזקאל אברמסקי בעל "חזון יחזקאל", הגרי"ז סולבייצ'יק מבריסק, הרי"א הרצוג הרב הראשי לישראל, הגרא"ח נאה בעל "קצות השלחן", רבי יוסף שלמה כהנמן מפוניבז', אדמו"ר רבי אהרון מבעלזא, רבי עובדיא הדאיה בעל "ישכיל עבדי", אדמו"ר רבי חיים מאיר מוויז'ניץ בעל "אמרי חיים", רבי שלמה יוסף זווין עורך האנציקלופדיה התלמודית, אדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמער בעל "ויואל משה", אדמוי'ר רבי ישראל אלתר מגור בעל "בית ישראל", רבי משה פיינשטיין בעל "אגרות משה", רבי מנחם כשר בעל "תורה שלמה", ורבי יעקב לנדא רבה של בני ברק.