תחום המושב

גרסה מ־23:53, 5 ביולי 2020 מאת חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " " ב־" ")

תחום המושב (ברוסית: Черта оседлости) הינו השם בו נקראו השטחים המרוכזים שיוחדו עבור יהודי רוסיה. שטחים אלה הוגדרו על ידי שלטונות האימפריה הרוסית (ששלטה אז גם על חלק מפולין). יישום החוק החל בשנת תקס"ד ונמשך עד תקס"ח, ארבע שנים בהם הושלם גירוש היהודים מכפריהם.

מאז הלכו והצטמצמו תחומי המושב מזמן לזמן, בשנת תרמ"ב לאחר הפרעות שהיו בשנת תרמ"א תוקנו "תקנות ארעיות" בנוגע ליהודים שהקשו על חייהם עוד יותר וצימצמו את תחום המושב עוד יותר, בכתקנות אלו נגזר שאסור ליהודים לגור בכפרים, אלא אך ורק בערים והעיירות, דבר שצמצם את מקור פרנסתם עוד יותר.

מחוץ לתחום המושב הורשו להתגורר רק יהודים בעלי מקצועות מיוחדים כמו רופאים וכדומה או סוחרים גדולים שהצליחו להשיג אישור וכן קנטוניסטים משוחררים.

שטחי "תחום המושב" נגזרו כתוצאה מחלוקת פולין בשלהי המאה ה-18 בעקבות חלוקה זו סיפחה רוסיה מספר שטחים שהיו שייכים לממלכת פולין לפני החלוקה, וחלקים אלו היו מיושבים ביהודים רבים.

כמו כן, אל "תחום המושב" התווספו גם חלקים מחוף הים השחור (מתורכיה) ואוקראינה הדרומית, והוא השתרע בסה"כ על כמיליון קמ"ר. מרבית שטחי תחום המושב נמצאים היום בתחומי המדינות אוקראינה, בלארוסיה, ליטא, לטביה ופולין. גבולות תחום המושב השתנו חדשות לבקרים, כמו גם היתר או איסור מגורים בערים גדולות או כפרים בתוך "תחום המושב", שינויים שגררו עקירות וגרושים כואבים של יהודים.

קרוב לחמישה מליון יהודים גרו באזורים שהוגדרו כ"תחום המושב", ונאסר עליהם להתגורר באזורי "רוסיה הקדושה". היהודים שאיכלסו את תחום המושב, כ 10% מכלל האוכלוסייה של האזור, חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות.

החסידים ברובם גרו בכפרים והעירות שבתחום המושב, והעיירה ליובאוויטש היתה גם היא בתחום המושב. חסידים ספורים שהיו ברובם סוחרים אמידים בעלי קשרי מסחר עם ראשי השלטון, השיגו אישורים להתגורר בערים הגדולות כגון פטרבורג ומוסקבה.

רבותינו נשיאנו בהיותם רועי ישראל האמיתיים דאגו דאגה רבה לאותם יהודים מגורשים החל מאדמו"ר הזקן שיצא למסע למען היהודים המגורשים בסביבות שנת תק"ע, וכאשר בא ר' ברוך ממז'יבוז' בטענה לאדמו"ר הזקן מדוע הוא בא לסביבתו, על כך ענה הרבי שהוא לא יכל לסבול את הצער והיסורים של אנשי הכפרים המגורשים ומושלכים בחוצות נפוחי כפן, ולכן יצא לעזרתם.

אדמו"ר הצמח צדק בהיותו בפטרבורג בשנת תר"ג באסיפת הרבנים, השתדל רבות למען יהודי תחום המושב ודרש כי ירחיבו את התחום ויתנו ליהודים להתגורר באחוזות וכפרים שאדוניהם מאפשרים זאת. דבריו השפיעו באופן חלקי ונחקק שהאיסור ממשיך אבל יהודים שיתגוררו במקומות מסוימים אלה אסור לגרשם.

אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ עסקו גם הם רבות למען יהודי תחום המושב, ריבוי מכתבים של הרבי הרש"ב דנים בדרכי העזרה ליהודים אלו.

באחד ממכתביו פונה הרבי הרש"ב לאחים הגבירים פוליאקוב בבקשו מהם שיקימו מכספי הקרן שהקימו, בתי חרושת באיזורי תחום המושב מכיון שכמעט ואין תעסוקה ליהודים הדרים שם, וכל אחד מנסה לפתוח איזו חנות לממכר מוצרי מכולת וכדומה אך ישנם יותר מוכרים מקונים...

הרבי הריי"צ בספרו כיצד נכנס במסירות נפש למשרדו של שר הפנים קלינין צורר היהודים, מתאר את עצמו כ"יהודי של תחום המושב".

חוקי תחום המושב בוטלו לאחר המהפכה הקומוניסטית וקריסת שלטון הצאר, ויהודים בשטחי רוסיה הורשו להתגורר בערים ברחבי המדינה.