תעניות תשובה
תעניות תשובה הם תעניות שמקבל עליו השב מחטאיו על מנת לזרז את כפרתו, או כדי שיחזור להיות מרוצה וחביב לפני ה' כמו קודם החטא. בספרי המוסר והקבלה ישנו מקום מרכזי לתעניות אלו, בין שאר הסיגופים לכפרת עוונות, וישנו פירוט לחטאים מסויימים כמה מספר הצומות הנדרש לכפר עליהם.
גם לפי תורת החסידות ישנה חשיבות לתעניות אלו, ואדמו"ר הזקן מאריך בתחילת אגרת התשובה שבתניא על הצורך בתעניות לאחר עשיית התשובה. עם זאת, בגלל חלישות הדורות האחרונים, מזהיר אדמו"ר הזקן מלהתענות באופן שיזיק לבריאות הגוף, וממליץ להחליף את התעניות בנתינת צדקה. הרבי ממשיך בקו זה ובאגרות קדשו מורה לרבים להימנע מתעניות תשובה.
המקור לתעניות תשובה
המקור לתעניות כאמצעי לכפר על חטאים נמצא כבר בדברי חז"ל. הגמרא[1] מספרת על רב ששת שלאחר התענית היה אומר: "רבון העולמים! גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, ומתכפר לו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח, ותרצני". נוסח זה מובא בטור ובשולחן ערוך לאמרו בתעניות[2].
כמו כן מובאים בכמה מקומות סיפורים על תנאים ואמוראים שהתענו תעניות רבות על מנת לכפר על ענינים קלים שנכשלו בהם[3].
בספרי המוסר החל מהראשונים, כמו הרוקח וספר חסידים, ישנן הדרכות רבות כיצד על בעל התשובה לנהוג על מנת לשוב בשלימות מחטאו. בין ההדרכות ישנן תעניות וסיגופים רבים[4].
סוגי התעניות ומטרתן
התעניות הנזכרות בין תיקוני התשובה אינן כחלק מהתשובה, שהיא עזיבת החטא בלבד, ולכן גם לא הזכירו מוני המצוות הרמב"ם[5] והסמ"ג[6]. כחלק ממצוות התשובה את התענית; הם מגיעים לאחר ובנוסף לתשובה. לתעניות אלו ישנן שני מטרות:
א) עבור הכפרה: מכיוון שישנן עבירות חמורות, כריתות ומיתות בית דין, שעבור כפרתן נדרש האדם לייסורים בנוסף לתשובה - לוקח האדם תעניות על עצמו, ובכך מתקרב לה', מפייסו ומבקש ממנו שימחל לו קודם שיביא עליו ייסורים[7].
ב) כדי להיות חביב לפני ה': גם אחרי כפרת החטא, האדם אינו מרוצה וחביב לפני ה' כמו קודם לכן, וכדי לפייסו היה עליו להביא קרבן עולה, אותו ממשילה הגמרא למתנה שנותן העבד למלך לאחר שמחל לו על חטאו[8]. כיום, כשאין לנו קרבנות, התעניות הן במקום הקרבנות לרצות את ה'[9].
תעניות לחוזר על החטא כמה פעמים
כאשר אדם חטא כמה פעמים, ישנה מחלוקת עד כמה עליו לנהוג בתיקוני התשובה והתעניות: ישנם הסוברים שעליו לחזור על תיקוני התשובה כפי מספר הפעמים שחטא[10]. לעומת זאת, ישנם הסוברים שיש לחזור על התיקונים הללו רק פעם אחת[דרוש מקור][11].
אדמו"ר הזקן מכריע שיש לחזור עליהם שלוש פעמים - על פי דברי הזוהר[12] שבפעם השלישית שחוזר האדם על החטא, הרושם השלילי של החטא מתפשט הרבה יותר, לכן גם מספר התיקונים צריך להיות בהתאם[13].
פדיית התענית בצדקה
הראשונים נחלקו האם ישנה אפשרות לפדות את התענית בנתינת צדקה: לדעת הראב"ד ניתן, ולדעת הרא"ש לא[14]. ההכרעה הנפוצה היא שניתן להחליף את התענית בצדקה[15].
סכום הכסף השווה לפדיית התענית, הובא בפוסקים שהוא "י"ב פשיטין", השווים בערכם ל"ח"י גדולי פוליש"[16]. יש שכתבו ששיעור זה משתנה מעני לעשיר - שעליו להוסיף יותר, כיון שצער הממון מחליף את צער התענית, וכן פסק אדמו"ר הזקן[17].
לדעת המגן אברהם, השיעור של י"ב פשיטין הוא שיעור המינימום, אבל מטרת שיעור זה היא מחירו של כבש כתחליף לקרבן חטאת, ולכן אם הכבשים יקרים משיעור זה - גם שיעור הפדיון לתענית עולה בהתאם[18]. אך לדעת אדמו"ר הזקן זהו שיעור אחיד וקבוע בכל הדורות, כיון שהוא שיעורו של הסלע שהיה בזמן בית המקדש שהוא מחירו הנפוץ של כבש לחטאת אז, ואיננו מתעדכן לפי מחיר הכבש בכל דור[19].
הרבי מוכיח שדעת אדמו"ר הזקן מסתברת מכך ששיעור זה של י"ב פשיטין הוזכר על ידי המהר"ם מרוטנבורג, רבי ישראל איסרלן והרמ"א שחיו בהפרשי מאות שנים, וקשה לומר שמחיר הכבשים לא השתנה בכל הדורות הללו. כמו כן, לפי דעתו לאורה מיותר לכתוב בספרי הפוסקים שיעור, שהרי אפילו באותו דור מחיר הכבש משתנה ממדינה למדינה. מכך מוכח שזהו שיעור אחיד[20].
שיעור "י"ב פשיטין" הוא שני שליש משיעור הסלע של תורה (כיון שתעניות אלו אינן מן התורה, לכן מקלים בשיעור הסלע). ולכן, ניתן לדעת אותן לפי החשבון של סלע בכל מדינה ובכל זמן שאותו מחשבים לפדיון הבן[20]. שיעור י"ב פשיטין נכון לסיוון תש"פ הוא כ-26 ש"ח.
בדורות האחרונים
בדורות האחרונים, כשהגופים נחלשו, קובע אדמו"ר הזקן שאין להתענות תעניות תשובה כדי לא להחליש את הגוף ולפגוע בעבודת ה'. מסיבה זו יש לפדות את התעניות בצדקה. עם זאת, ממליץ אדמו"ר הזקן להתענות פעם אחת בחיים את שיעור הצומות לחטא אחד מכל החטאים שחטא, בימות החורף הקצרים, ועוד פעמיים את שיעור הצומות לחטא בתעניות של חצאי ימים[13].
הרבי חוזר על הוראת אדמו"ר הזקן זו פעמים רבות, ובאגרות קדשו כותב לאנשים רבים להימנע מתעניות תשובה[21]. עם זאת, לפעמים מורה להתענות תעניות של חצאי ימים עבור תשובה, אך לא במספר הצומות הגבוה שנקבע מהאריז"ל[22].
הרבי מסביר שהעובדה שאיננו יכולים להתענות בדורות אלו, לא יכולה לפגוע בשלימות הכפרה הנדרשת, שהרי לא ייתכן שה' יגרום למצב בעולם שיפריע ליהודי בעבודתו. ולכן, מי שאינו יכול להתענות, הרי זו ראיה שכפרתו נפעלת גם בלי הצורך בתענית (וכך גם מי שאין ביכלתו לפדות זאת בצדקה). מסיבה זו מדגיש הרבי את חשיבות הלימוד בסוגיא זו של תעניות תשובה בפרט, ואגרת התשובה בכלל, מכיון שבלימוד עצמו נפעלת הפעולה כאילו התענה[23].
הערות שוליים
- ↑ ברכות יז, א.
- ↑ אורח חיים סימן תקסה (סעיף ד).
- ↑ ירושלמי שבת ה, ד. חגיגה כב, ב. מועד קטן כה, א - הובאו באגרת התשובה פרק ב. וכן נזיר נב, ב; ראה ביאור אד"ש על פרק ב' (בשיעורים בספר התניא) - מדוע לא הביא אדמו"ר הזקן אלא שלושת דוגמאות אלו.
- ↑ ראה ספר הרוקח, הלכות תשובה.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה עג.
- ↑ ספר מצוות גדול, עשין טז.
- ↑ אגרת התשובה פרק א'. וראה ביאור אד"ש על סוף פרק א', בשיעורים בספר התניא.
- ↑ זבחים ז, א.
- ↑ אגרת התשובה פרק ב'.
- ↑ [www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Shaar_HaOtiyot%2C_Hilchot_Biah.1.39?lang=he&with=all&lang2=he שני לוחות הברית שער האותיות, הלכות ביאה].
- ↑ ראה גם שו"ת חוט השני סימן מז שדן בזה, ומכריע לחזור עליהם פעמיים.
- ↑ חלק א עג, ב.
- ↑ 13.0 13.1 אגרת התשובה פרק ג'.
- ↑ רבינו ירוחם נתיב יח, א.
- ↑ תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן ס.
- ↑ מהרא"י - פסקי מהרא"י סימן ט ותרומת הדשן שם. רמ"א באורח חיים סימן שלד סעיף כו, ומגן אברהם שם. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם סעיף כח.
- ↑ מגן אברהם סימן תקסח ס"ק יב. שו"ע אדה"ז שם.
- ↑ סימן שלד שם. וזה שלדעתו הסכום אינו פוחת מי"ב פשיטין - אף אם מחיר הכבש פוחת מזה - מכיון שישנה חשיבות לסכום זה של י"ב פשיטין מסיבות נוספות (הערה ה לאגרת אד"ש שבהערה הבאה).
- ↑ סימן שלד שם.
- ↑ 20.0 20.1 אגרות קודש כרך ב, אגרת קצט.
- ↑ ראה למשל אגרות קודש כרך ט, אגרת ב'תתקמח. ועוד רבות.
- ↑ ראה למשל אגרות קודש כרך ז, אגרת א'תתקנ. כרך יא, אגרת ג'תקפב. לקוטי שיחות חלק לב, ע' 243.
- ↑ ביאור אד"ש לאגה"ת ריש פרק ג, בשיעורים בספר התניא.