חכמות חיצוניות הוא החקר והעיון בענייני העולם ומציאותו. להבדיל מחכמת התורה העוסקת בחקר חכמת האלוקים ורצונו. לימוד זה אסור על פי ההלכה, אמנם במקרים מסויימים יש היתר לכך.

גדרם

חכמות חיצוניות אלו חכמות שאינם תורה, כדוגמת למידת שפות חדשות, לימודי חול וכו', לצרכים שלא קשורים לתורה ומצוות. הבעיה בלימוד כזה היא שהרבה פעמים בלימודים אלו יש את היפך האמונה.

כאשר לומד האדם את חכמות אלו לצורך לימוד תורה, הפצת תורה, קיום מצוות וכה"ג, או לצורך פרנסתו[1] אזי מותר.

האיסור וחומרתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הזקן כותב[2] שהעיסוק בחכמות אומות העולם, נחשב כדברים בטלים בנוגע לעון ביטול תורה. מלבד זאת טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים. ההבדל הוא שטומאת דברים בטלים מטמאת רק את המדות של האדם המדבר אך לא את המוחין שלו. לעומת זאת חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם (החב"ד).

ההיתר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא או על מנת להתפרנס מהחכמה או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה כפי שעשו הרמב"ם והרמב"ן ועוד גדולי ישראל רבים.

הרבי במכתב מבאר את דברים אלו, ומונה 6 סוגים שונים של היתרים ללימוד חכמות האומות[דרוש מקור].

עמדות התורה ביחס לחכמות חיצוניות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

  1. כמובן באופן שאינו סותר לתורה.
  2. תניא סוף פרק ח'