אמונת חכמים
אמונת חכמים הוא מושג הנזכר בפרקי אבות[1] כא' מן הדברים שהתורה נקנית בהם.
הגדרת המושג
הבעל שם טוב מסביר שאמונת חכמים אינה תלויה בעבודת האדם אלא בשורש נשמתו[2].
מצינו כמה הגדרות מחסידים למושג 'אמונת חכמים' והצורך בה:
ר' אייזיק מהומיל
ר' אייזיק מהומיל מגדיר את האמונת חכמים (ביחס לאדמו"ר הזקן) כאמונה הנוצרת מהעובדה שרואים את ידיעתו הנרחבת בכל התחומים (כולל חכמות אומות העולם השונות), וממילא סומכים עליו שכנראה שגם שאר דבריו נכונים[3].
ר' שמואל
בקובץ 'התמים'[4] מתוארת אמונת חכמים בדומה להנאה מהשמש אף שאין אנו יודעים מהותה. כך הרבי, פשוט רואים במוחש את התענוג העצום מהתקשרות אליו.