זלמן זזמר
החסיד ר’ זלמן זעזמער נולד בעיר וילנא לערך בשנת תקכ"ג.
שמו "ר' זלמן זעזמער" הוא על שם העיר הראשונה בה כיהן כרב - העיר זעזמיר.
התחלת הקשר שלו לתורת החסידות החלה עוד בצעירותו בזמן לימודיו בעיירה פולוצק אצל הגאון הישיש רבי אלימלך שאול מפולוצק. בהגיע ר’ זלמן לגיל שש עשרה - בשנת תקל"ט - גילה לפניו רבו את הסוד כי הינו חסיד, ואף גילה את אוזנו כי כמה פעמים ביקר אצל הבעל שם טוב ותלמידו הרב המגיד ממזריטש. מיני אז לימד אותו רבו את דרכי החסידות בעבודת השם על פי תורת הבעל שם טוב. אולם למרות קשר התחלתי זה, עדיין לא נהפך לחסיד, ואף למד אצל הגר”א.
הסיבות שגרמו לנסיעתו לאדמו”ר הזקן
בן עשרים לערך היה כאשר הגיע בפעם הראשונה לאדמו"ר הזקן, ושלוש סיבות היו לכך.
הסיבה הראשונה: בהיותו בוילנא ראו החסידים שר’ זלמן הוא ‘בעל מוחין’ נפלא וכלי מוכשר לגילוי אור החסידות, ולכך השתוקקו מאוד לקרבו אל אדמו”ר הזקן. לשם כך שכר אותו החסיד ר’ מאיר רפאל'ס - שהיה מחשובי העיר וילנא - להיות מלמד לבניו, ובכדי לקרבו היה ר’ מאיר עורך בביתו התוועדויות. במהלך אחת ההתוועדויות תוך כדי שר’ זלמן מלמד את הבנים, שמע קטעי משפטים משיחות החסידים שהצטיינו בעמקות ומתיקות נפלאה, ר’ זלמן היטה אוזנו לשמוע עוד ועוד, והחסידים התעלמו ממנו בתחילה עד שלפתע נזף בו החסיד ר’ מאיר “שכרתיך ללמד את בניי ולא להקשיב להתוועדויות”.
המחזה חזר על עצמו שוב ושוב, ר’ זלמן מבקש לשמוע חסידות ור’ מאיר גוער בו בכוונה כדי להגדיל את צימאונו של ר’ זלמן, עד שפעם אחת התקומם ר’ זלמן ואמר: גם אני יכול לנסוע לליאזנא. מיני אז קיבלו אותו החסידים ולא הערימו עוד קשיים ומיכשולים בדרכו.
הסיבה השנייה: בשנת תקמ”ג נפטר מורו הרב ר’ אלימלך שאול מפולוצק, ולפני פטירתו אמר לו שילך לליאזנא אל כ”ק רבינו הזקן.
הסיבה השלישית והמכרעת: (מפי המשפיע ר’ מענדל פוטרפס) ר’ זלמן נכח בקריאת פרשת ‘זכור’, יחד עם החסיד ר’ בנימין קלעצקער. כששמעו את קריאת הפרשה השתנה מראה פניו של ר’ בנימין, כולו הפך להיות אדום, מלא שנאה וכעס על ‘עמלק’ דבר זה הרשים מאוד את ר’ זלמן.
פנה ר’ זלמן לר’ בנימין ושאלו: “מה רע עשה לך עמלק יותר מאשר לכל יהודי אחר, שכל כך עצומה שנאתך איליו? היכן ‘לקחת’ את זה? במקום להשיב לו אמר ר’ בנימין: “סע לליאזנא לרבינו הזקן”. ואכן כך עשה ר’ זלמן.
אצל אדמו”ר הזקן
ר’ זלמן הגיע לליאזנא אל אדמו”ר הזקן, ובשנת תקמ”ד נתקבל לחדר שלישי מהחדרים של רבינו הזקן. במשך הזמן הפך לאחד מגדולי החסידים.
תשוקתו של ר’ זלמן לשמיעת מאמרי חסידות מאדמו”ר הזקן היתה עצומה ולא ידעה גבולות.
את גדלות המוחין של ר’ זלמן מתאר אדמו”ר הריי”צ: "החסיד ר’ זלמן זעזמער היה מלמד והיה בעל מוחין גדול, הוא היה מתלמידיו הצעירים של הרבי [=אדמו”ר הזקן]. הרבי מביא במאמר חסידות את פירושו [של ר’ זלמן] בעניין גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור".
עובדה זו שאדמו”ר הזקן הביא במאמר חסידות שלו את אימרתו של תלמידו ר’ זלמן, הוא דבר נדיר ביותר. ואינו רגיל כלל שרבותינו נשיאינו יביאו במאמרי החסידות שלהם מפירושיהם של חסידיהם. בהזדמנות אחרת אמר אדמו"ר הזקן: אימרה של ר’ זלמן צריכים ללמוד. בהזדמנות אחרת אמר עליו: יש לו את הראש של הש”ך.
ר’ זלמן היה נוסע ממקום למקום להפיץ את תורת החסידות. הוא היה נוהג לבקר בערים ועיירות באיצטלא של מגיד. היתה לו טלית כדרך המגידים, כדי של יזהו אותו כחסיד, וכך כיבדוהו בכל מקום לדרוש. הוא היה מסביר דברי חסידות למתפללים שהאזינו בשקיקה לדבריו.
במחיצת האדמו"ר האמצעי
לאחר הסתלקות אדמו”ר הזקן התקשר ר’ זלמן אל אדמו"ר האמצעי.
באחת משיחותיו מספר הרבי הריי”צ אודות ר’ זלמן:
“החסיד ר’ זלמן זעזמער היה תלמידו של אדמו”ר האמצעי. אצל רבינו הזקן הוא היה מהצעירים. ר’ זלמן היה ‘משכיל’ בטבע ו”בעל מוחין” בעצם מהותו!
“כאשר כ”ק אאמו”ר (הרש”ב) היה מדבר אודות הענין של חכם בעצם כוח חכמתו, היה אומר: על דרך כמו ר’ זלמן זעזמער!”
ר’ זלמן בנוסף להיותו ‘בעל מוחין’ נפלא, נהג להתעמק במחשבותיו בתורת החסידות למשך שעות ארוכות.
רבנותו
זעזמיר היתה העיר הראשונה בה כיהן כרב. עיר זו שוכנת בליטא בין הערים וילנא וקובנא - ועל שמה כינויו בשם ר’ זלמן זעזמער. מעיר זו עבר ר’ זלמן לכהן כרב בעיר דענעבורג (דווינסק). שם סבל מהמתנגדים שרדפוהו בשל היותו חסיד.
בזמן הרדיפות שרפו את כתב הייחוס של משפחתו - שהיו מצאצאיו של הש”ך. הרדיפות הלכו ותכפו עד שהמתנגדים הלשינו עליו לשלטונות והוא נאלץ לברוח לעיר קריסלאווע, שם היה רב עד ליום פטירתו. בקריסאלווע נפטר ושם מנוחתו כבוד.
על פטירתו
על פטירתו סיפר המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן: פעם אמר אדמו”ר האמצעי מאמר ובאותו הזמן היה שם ר’ זלמן זעזמער. אחר המאמר אמר ר’ זלמן, “לא שמעתי כאן חדשות”. כשהגיעו הדברים לאדמו”ר האמצעי הקפיד עליו מאוד ויאמר: הוא יאמר שאין כאן חידושים? לסיביר אגלה אותו!
אחר זמן התעוררה איזו מלשינות על ר’ זלמן עד שיצא משפטו לשולחו לסיביר, אך יום אחד קודם שהיו צריכים להגלותו לסיביר נסתלק.
לפני הסתלקותו אמר: “הריני מוסר נפשי לעילת כל העילות”. תלמידו ר’ הלל מפאריטש פירש את דבריו, שר’ זלמן התכוון: “הא לך נשמתי, עשה בה כרצונך: גן עדן או גיהינום”.
עוד אמר לפני הסתלקותו על שבע השנים האחרונות אוכל ליתן דין וחשבון על כל רגע ורגע.