רשב"א
רבי שלמה בן אברהם אדרת היה מגדולי הראשונים. היה תלמידו המובהק של רבינו יונה, וכן היה תלמידו של הרמב"ן ממנו למד גם את תורת הקבלה, וכן למד אצל רבי יצחק בן רבי אברהם מנרבונא. על פי דברי אדמו"ר המהר"ש הוא זכה לאריכות ימים אמיתית, כלומר שהימים שלו היו ארוכים, וחיבר ספרים רבים שלא בערך אריכות ימיו בגשמיות[1].
מנהיג הדור
בזמנו הוא ניהל מערכות רבות. כשהתעוררו טענות אודות הספר מורה נבוכים הוא הגן על הספר והוכיח את תועלתו המרובה, ואחד מהם - שלילת ההגשמה מהקב"ה, טעות שהיתה מושרשת מאוד עד אותו זמן.
אחד מהמערכות אותן ניהל בדורו, היתה כאשר כמה מחכמי ישראל המשילו את ענין אברהם ושרה לנשמה וגוף. בעקבות כך, יצאה נגדם פולמוס, שמעוותים את דברי התורה מפשוטם, דבר שהוא פסול והוא מדרך הצדוקים, הרשב"א ירד לעומק הענין והכניס את עצמו בעובי הקורה. כאשר נתגלה לו כי מדובר אכן בחכמי אמת ויר"ש[2], הוא שלח לאותם חכמים שיבררו את דבריהם ויסבירום, והם השיבו לו בתשובה ארוכה ומנומקת כי אין מדובר בהוצאת הדברים מפשוטם ח"ו, אלא רק על דרך הרמז, ולהוציא מכך עניני מוסר ולקח[3].
הצלחתו בזמן
בהתוועדות כ' שבט תש"ל[4] סיפר הרבי:
"הרשב"א היה אומר שלושה שיעורים מדי יום ביומו; היה משיב על שאלות שהגיעו אליו (נשמרו אצלנו רק חלק מה'שאלות ותשובות' שלו, וחלק זה עצמו – הוא ריבוי מופלג), היה רופא וטיפל בחולים, ובנוסף לכך – היה מקפיד לטייל בכל יום. וכל אלה בנוסף לעבודת ה' האישית שלו (תפילה ולימוד לעצמו) כו'.
לכאורה מניין מצא פנאי לכל זה? התשובה היא "הצלחה בזמן": בעת השמעת השיעור – הרי שאר העניינים לא היו קיימים לגביו; כך בעת כתיבת התשובות; כך בעת שהעניק טיפול רפואי, כך גם בעת הטיול..."
ספריו
על מסכת מנחות יש חידושים שמיוחסים להרשב"א, אך רבי אלחנן ווסרמן בהקדמה לספרו קובץ הערות על מסכת יבמות מברר כי הדבר טעות. יש המשערים שהחידושים הם לתוספות רי"ד, ויש המשערים שהוא של הרשב"א הראשון, רבי שלמה בן רבי אברהם מן ההר, רבו של רבינו יונה.
הדפסתם
הרבי עודד את הדפסת ספריו וכך כותב הרבי ליהודי שהפיס חידושי הרשב"א לש"ס: "נתקבל ותשואת-חן ואזכיר על-הציון ולהצלחה בעבודתו הקדושה זו ומתוך הרחבה (ובמילא מחירה במחיר השוה וכו') כל המרבה במפתחות הרי זה משובח".