דוד משה פרידמן

רבי דוד משה פרידמן (נולד בשבועות התקפ"ז והסתלק בהושענה רבא התרס"ד) היה בנו החמישי של רבי ישראל מרוז'ין והאדמו"ר הראשון ומקימה של חסידות טשורטקוב ומגדולי צדיקי דורו ושאר הדורות.

הולדותו בקדושה וטהרה וימי נערותו

נולד ביום ב' של חג השובועות התקפ"ז לאביו רבי ישראל ולשרה פרידמן ברוז'ין, כשביקשו החסידים באותו יום מרבי ישראל שיביא להם משקה כדי שיגידו לחיים ומזל טוב על הבשורה על הוולדות בנו אמר רבי ישראל שהם החסידים צריכים להביא משקה מכיוון שהוא הוריד להם נשמה גדולה וקדושה שתקרב הרבה יהודים לאביהם שבשמיים. אביו העיד עליו ועל אחיו רבי אברהם יעקב מסאדיגורא שהם יזכו לראות נפלאים באור הגנוז שנברא בששת ימי בראשית וגנזו הקב"ה לצדיקים. כבר מיום היוולדו היה ניקר שהוא קדוש מרחם אמו והיה מופלג בקדושתו יראתו חכמתו וענוותנותו כבר בילדותו, במיוחד התבטא הדבר באהבת ישראל ורחמנותו אפילו על כל נברא באומרו שמילדותו קיבל על עצמו לא להזיק לאף נברא בעולם.

נשואיו הסתלקות אביו ונשיאותו

בשנת תר"ד נשא את הרבנית פייגא ביתו של רבי אהרן מצ'רנוביל אשר חיבבו מאוד והעריכו מאוד והיה מפליג עליו הרבה תארים במכתביו אליו למרות גילו הצעיר, ונולדו לרבי דוד שני בנים מהרבנית פייא עוד בחיי אביו אשר שניהם נפטרו בחייו אשר אחד מהם הוא רבי נחום מרדכי. אחרי הסתלקות אביו בג' חשוון ישב עם שאר איחיו בסדיגורא ואחר כך עבר לפוטיק, אחרי כמה שנים עבר לטשורטקוב והמשיך בדרך אביו בהנהגה בהרחבה ובעשירות ובדרך מלכות, אם כל זה נהג עם עצמו בקדושה עליונה ובפרישות נוראה תוך מיעוט אכילה ושינה באופן מבהיל כשבמשך כל היום הוא בדביקות נפלאה בהקב"ה הן בלימוד התורה ותפילה והן באר דרכיו ועניניו עד כדי כך שהעיד על עצמו שפעל אצל הקב"ה שלא יזיז שום אבר בלי לעשות כוונות ויחודים, היו פעמים שימים רצופים לא אכל ולא שתה כלל ומשך שנתו מעת לעת היה שתי שעות וגם אז היה מתעורר בין לבין ואומר בדבקות לנשמת אביו רבי ישראל שיעורר אצל הקב"ה רחמים על העולם. אלפים ורבבות נסעו אליו ונודע במיוחד באהבת ישראל שלו לכל יהודי באשר הוא ומעולם לא נשמע מפיו משהו שאינו טוב על אף יהודי, נודע גם ברוח הקודש שלו והרבה פעמים היה אומר דברים מופלאים ושמתחילה היו לא מובנים ובסוף נוכחו ברוח הקודש בהיר וגלוי.

אהבת ישראל גאולה ומשיח

תמיד היה מלמד זכות על כל יהודי ואפילו אם היה מראה פעם בודד עניין שנראה הקפדה ישר היה מראה חיבה ורחמנות וקירוב, מנהגו היה לכנות יהודי שאינו מתנהג כמו שצריך בכינוי "יהודי נסתר" שהניצוץ היהודי שבו אינו בגלוי. במיוחד היה מעורר תמיד על הגאולה ועל הצפייה למשיח ומנהגו היה לומר שלמרות שהיו צדיקים שעיכבו את הגאולה כדי שיהי תיקון לכל הנשמות אבל עכשיו מרוב הצרות כראי אפשר לחכות.

צדיקים בשבחו

אביו רבי ישראל מרוז'ין אמר לרבי אהרן מצ'רנוביל על רבי דוד משה שהוא "המובחר שבבניו" וכשהפליג בשבח בניו והיה מונה אותם כשישה סדרי משנה היה אומר "בני דוד משה הוא החמישי כנגד סדר קדשים ואכן הוא קדש קדשים" ופעמים אחרות כשהפליג בשבחו אמר "שמרוב התבטלותו גם אם יאמרו לו לקפוץ לאש יעשה זאת מבלי להרגיש". אחיו רבי אברהם יעקב מסאדיגורא אמר עליו "מימי לא ראיתי איש קדוש כאחי רבי דוד משה". רבי יחזקאל משינאווא "החזיק והפליג מאוד מהיראת שמיים של רבי דוד משה". רבי מרדכי מנאדבורנא אמר "שרבי דוד משה הוא הממשיך העיקרי של אביו רבי ישראל מרוז'ין"

הסתלקותו

ביום הסתלקותו בהושענא רבא אושפיזא של דוד המלך וערב שמחת תורה יום אשר קוראים בו "וזאת הברכה אשר ברך משה" בעוד שוכב רבי דוד משה מחולשתו על מטתו בשיא דבקותו אמר תפילת נשמת כל חי וכשהגיע לפסוק לדוד ברכי נפשי את ה' יצאה נשמתו הקדושה ושבה להקב"ה. וכששאלו את בנו רבי ישראל במה להתחזק עכשיו בעקבתא דמשיחא אחרי ההסתלקות אמר שילמדו כל יום דף אחד באר מים חיים ודף אחד תניא.