עישון

עישון היא שאיפה של עשן לפה או לדרכי הנשימה ולריאות מתוך סיגריה, סיגר, מקטרת, נרגילה ואביזרים אחרים. עישון הוא גם אחת מדרכי הצריכה של טבק ושל חומרים אחרים, אך בדרך כלל מתייחס המושג "עישון" לעישון טבק.

רבותינו נשיאנו - הרבי הריי"צ והרבי - ביקשו שלא לעשן, במיוחד מצעירים טרם גיל עשרים. מאידך, הרבי לא הטיל איסור מוחלט על העישון.

מבין הגורמים הניתנים למניעה (גמילה מעישון), עישון סיגריות הוא הגורם הראשי למחלות קשות ולמוות.

יחסם של רבותינו נשיאנו לעישון

הבעל שם טוב בעצמו היה מעשן בקביעות, ומסופר כי פעם אחת הראה לתלמידו רבי זאב קיצעס את השמים החדשים שנולדו בעת עישון הלולקא ונתעלף מפחד. כמו כן במוצאי שבת היה מעשן בקביעות, ואז היה תלמידו רבי זאב קיצעס שואל אותו שאלות שונות אודות השבת שעברה. באחת הפעמים הגיע אליהו הנביא והביא לו המקטרת והדליק לו את האש לעישון. בעל התולדות יעקב יוסף איחל לעצמו שישיג עבור עבודתו בכל ימי חייו את מה שהשיג הבעל שם טוב בעת עישון מקטרתו.

בשם תלמידי הבעל שם טוב מובא סוד העישון, כי יש כמה נשמות יקרות שאי אפשר להם שיחזרו ללבוש גשמי, ועיקר תיקונם הוא בדבר רוחני שהוא הריח ועל ידי זה הוא תיקונם.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אנקדוטות

בחג השבועות שנת תרפ"ג ביקרו הרב שמחה גורודצקי והרב שמואל מיכל טריינין אצל הרב יוסף רוזין והועלתה שאלה לגבי עישון ביום טוב. העיר ר' שמואל מיכל טריינין שאדמו"ר הרש"ב נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: "הרי הוא צדיק עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי".

ביחידות הראשונה שהיתה לרב אשר ששונקין אצל הרבי בעשרת ימי תשובה של שנת תשכ"ז, העניק לרבי חפיסה של סיגרים מרוסיה, והרבי הודה לו ואמר "בכלל אינני מעשן", אך למרות זאת לקח סיגר אחד מתוך החבילה, והורה לו לחלק את שאר הסיגריות בזאל למטה.

הרב צבי הירש רבינוביץ' שזכה להיות עם רבי לוי יצחק שניאורסאהן עד יומו האחרון סיפר, שביומו האחרון פנה אליו וביקש ממנו סיגריה, רבינוביץ שידע את מצב בריאתו רצה להניעו ושאלו, "למה צריך לעשן?" ענה לו ר' לויק "שוטה, הרבי אמר לי לעשן". היה זה בעת ביקורו של ר' לויק אצל אדמו"ר הרש"ב, כאשר הרבי הציע לו סיגריה.

העישון בהלכה

איסור העישון

רבי ישראל מאיר הכהן - חפץ חיים פוסק להלכה, בהסתמך על חוות דעת של רופאים, כי האיסור בעישון סיגריות נובע מהציוויים על שמירת הנפש. לעומתו הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף פוסקים כי הדבר אינו מהווה ביטול ציווי מהתורה, וזאת על פי הפסוק "שומר פתאים ה'" המבטא אמונה כי הקב"ה שומר מפני סיכונים הנובעים מדבר ש"דשו בו רבים" (שנהגו רוב העולם לעשותו). אך חלק מהם אמרו כי על פי רוח ההלכה רצוי שלא לעשן.

לעומתם כתב בספר ציץ אליעזר שלא ניתן לומר "שומר פתאים ה'" כאשר על כל חפיסה של סיגריות כתוב שהיא מזיקה לבריאות: "נראה ברור ללא צל של ספק כי אין מקום להתברך בלב (כפי שאחרים רוצים לומר כן) ולהורות כי היות והעישון רבים דשים בו אם כן יש להחיל על זה המאמר ...'והאידנא דדשו בו רבים שומר פתאים ה. דלא אמרו כן אלא במקומות דלא נתגלה בהתם, והמציאות לא הראתה על היפוכו של דבר,... אבל בכגון הנידון שלפנינו אשר בעיקר בעשרות השנים האחרונות לאור המחקרים המדעיים והרפואיים השונים נתגלו בממדים מבהילים היזיקי הגוף המרובים והמסוכנים אשר העישון גורם בכנפיו, והתודעה הזאת גם יצאה כבר טבעה בעולם עד כדי כך שבכמה מדינות גדולות ועצומות יצא החוק מאת ממשלותיהם על חובת ציון אזהרה על כל חפיסת סיגריות האומרת 'הרופא הממשלתי הראשי מזהיר את המעשנים שהעישון מסכן את בריאותם ומזיק לה'... אם כן בודאי ובודאי שאבסורדי הוא להעלים עין מכל זה ולהפטיר כלאחר יד ולומר כי גם על כגון זה נאמר שומר פתאים ה'".

כאשר התבקש הרבי לאסור על חסידיו לעשן נמנע מכך בטענה שחמיו היה מעשן.

עישון ביום טוב

ישנם רבנים האוסרים את העישון ביום טוב משום שהוא נחשב דבר שאינו שווה לכל נפש, בראש פוסקים אלו עומד ה"קרבן נתנאל" (על הרא"ש) הטוען, כי מבואר בגמרא כי רק דברים השוים לכל נפש הותרו ביו"ט, ולא יתכן לקרוא לעישון דבר השוה לכל נפש, כאשר אנשים שאינם מעשנים סולדים מעישון עד כדי בחילה. בנוסף רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מיכל ספרין מקאמארנא פוסק כי מכיון שאנשים רבים אינם מעשנים, וכן הנשים אינם מעשנות, וגם אם מעשנות הדבר מהווה פריצות, נמצא כי רוב האנשים בעולם אינם מעשנים, והדבר אינו נחשב שווה לכל נפש. אמנם לדעת הציץ אליעזר אע"פ שלדעתו העישון אסור בכל ימות השנה, אין איסור מיוחד ביום טוב, וזאת כיון שלמעשנים (הסומכים על המתירים לעשן במשך ימות השנה) נחשב העישון כאוכל נפש.

בפועל, רבותינו נשיאנו לא נמנעו מלעשן ביום טוב, אך ביקשו שבראש השנה לא יעשנו.

חקיקה להגבלת העישון

הסכנות הבריאותיות שבעישון הביאו, בחצי השני של המאה העשרים, לחקיקה, במדינות רבות, המטילה מגבלות שונות על העישון.

• איסור על מכירת מוצרי טבק לקטינים (עד גיל 18).
• חיוב לתת אזהרה על כל קופסת סיגריות, ובה פרטים על נזקים שגורם העישון.
• חיוב לתת אזהרה בדבר נזקי העישון על כל פרסומת לסיגריות, או איסור מוחלט של פרסומת כזו.

בישראל, ישנו 'חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון'. וכן 'חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק', ה'תשמ"ג-1983.

קישורים חיצוניים

מדברי רבותינו נשיאנו

• הרב מרדכי מנשה לאופר, מעשה הקטורת במגזין התקשרות מספר 1023
• שלום בער קרומבי, לחיים ולא למוות, שבועון בית משיח גיליון 666

פסיקות הלכתיות

• הרב יהודה לייב נחמסון, האם מותר לעשן סיגריות בפסח?, האם קיים איסור הלכתי עקרוני לקחת 'סמים קלים'? אתר הלכ"ה
• הרב ברוך בליז'ינסקי, האם מברכים ברכת הריח על עישון טבק כשיש לו ריח טוב? , האם יש מקום להדר ולהימנע מעישון סיגריות בפסח בשל חשש חמץ?, האם יש חשש חמץ בנרגילה?, באתר צעירי חב"ד
• הרב יוסף שמחה גינזבורג,האם על-פי דין-תורה מותר לעשן ליד אנשים אחרים?, מדוע אין מברכים על ההנאה מהרחת טבק?, באתר צעירי חב"ד
• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה - ליקוטים ב', פרק ט (הלכות שמירת הנפש): ח – איסור עישון, ט – עובדות מדעיות, י – האיסור לעשן ליד אחרים, יא – האם מותר לסייע למעשן בקניית סיגריות, יב – האם מותר לפרסם סיגריות בעיתון, יג – החינוך נגד עישון.