אוזן

גרסה מ־08:17, 20 באוקטובר 2016 מאת שלום (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''אוזן''' היא אבר בראש המשמש כלי לחוש השמיעה. בתורת הקבלה האוזן היא אור רוחני גבוה המשמש ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

אוזן היא אבר בראש המשמש כלי לחוש השמיעה. בתורת הקבלה האוזן היא אור רוחני גבוה המשמש כתחילת יציאת אורות עולם העקודים, בהעלם גדול כל כך עד שכל הספירות נכללות בה באות ה אחת.

שני בחינות שבאוזן

אנו מוצאים בפרשת האזינו כי יש שני בחינות של שמיעה באוזן: "האזינו השמים ואדרבה, ותשמע הארץ אמרי פי"". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק.

הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון[1]: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

הרבי[2] מסביר, כי כשיהודי עובד את הקב"ה בכל חלקי נשמתו[3] עד שמתגלית אצלו בשלימות הקדושה של "חלק אלוקה ממעל ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה הרוחניים שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים הארציים - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".

משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: "שמעו שמים והאזיני ארץ", כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - עשרה שבטים כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך.

הערות שוליים

  1. ישעיה א, ב.
  2. לקוטי שיחות כרך לט מכתב כללי.
  3. באופן של "כל יושביה עליה".