גירושין
גירושין היא מצוה מהתורה לפיה כאשר אדם רוצה לגרש את אשתו מאיזה סיבה כל שהיא עליו לגרשה דווקא בשטר כתום וחתום על ידי שני עדים כשרים.
בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לרבי אלעזר בן שמוע אם חלות הגט היא על ידי עידי החתימה או על ידי עידי המסירה. להלכה חלות הגט היא על ידי עידי המסירה, ועידי החתימה נועדים רק כדי שלא יוכל הבעל להכחיש את הגט.
על פי דברי חז"ל הגירושין הינם מעשה שיש לעשותו לצד ההכרח בלבד, וכמו שאמרו חז"ל כי המגרש את אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, הכוונה על פי תורת החסידות היא לספירת המלכות הנמשלת במזבח. לעומת זאת בספר שארית ישראל מובא כי כאשר אדם מגרש את אשתו באופן שיש בכך מצוה כגון כשמצא בה סרך זנות, אז מלת "כרת" מתהפכת ל"כתר" והוא מבצע בפעולתו זו תיקונים גדולים. כמו כן בספר עבודת ישראל שכתב המגיד מקוזניץ[1] מובא כי בפעולת הגירושין יש לכוין כי פעולה זו מכינה את היחוד הבא.
על פי פשטות הגמרא מי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים עליו לגרשה ולישא אחרת. עם זאת הוראת הבעל-שם-טוב היתה שלא להתגרש. מסופר כי כאשר באו פעם זוג לפני אדמו"ר ה'צמח צדק' בטענה שהם נשואים עשר שנים ועליהם להתגרש, אמר הצמח צדק שהוא אינו יכול להזדקק לכך, כי מכיון שהבעל שם טוב הורה שלא להתגרש מוכרח כי הפירוש בגמרא הוא אחרת[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==