צב
צב הוא בעל חי הידוע בשל מעטה השריון שעוטה על עצמו כחלק מגופו.
בראשונים נקרא בעל חי זה בשם "צב השריון". לפי דעת הרמב"ם בעל חי אינו משמונת השרצים המנויים בחז"ל, ולכן אינו מטמא בטומאת שרצים[1] ויש אומרים שהוא כן מהשמונה שרצים[2].
בחסידות ידוע המאמר "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה"[3] כלומר כבעל חי זה הנקרא קמצא שלבושו הוא חלק מגופו. יש המתרגמים זאת לצב[4] אך הדבר אינו נכון מעשית משום שכל המפרשים מפרשים מאמר זה בנוגע לבעלי חיים אחרים[5].