ס
תבנית:אותיות ס היא האות ה16 מאותיות הא"ב, שמספרה שישים.
ענינה
האות ס' מורה על המתקת הדינים כמו שמובא בגמרא כי בפסוק סומך ה' לכל הנופלים רמז דוד אל המתקת האות נ בסמיכה. כמו כן מובא במדרש שכשרצתה האות ס' שהקב"ה יברא בה את העולם אמר הקב"ה לאות זו שתשאר במקומה כדי שתוכל לסמוך את הנופלים.
האות ס' היפוכה מהאות נ'. בעוד שנ' מורה על השתלשלות החיות למקום הקליפות (ראה ערך), הרי שהאות ס' מורה על החסדים הסתומים שאין בהם אחיזת החיצונים, כי האות ס' צורתה מורה על סיתום[1].
בקבלה
ענינה בקבלה היא כנגד ספירת הבינה בשעת היחוד. כמובא בכתבי האר"י הקדוש[2]: והנה נודע, כי אבא הוא אות יו"ד של ההוי"ה, ואם תמלאנה, יש בה ג' אותיות, שהם, יו"ד. ובתחלה תכה י' עם ו', שהם י' פעמים ו', ויעלו בגימטריא ס'. אח"כ תכה י' פעמים ד', יהיו בגימטריא מ'. והענין הוא, כי בהיות בינה מתייחדת עם אבא, אז נקראת אות ס', להורות, כי היא סתומה, כי מקבלת כל האורות, וסותמת אותם בתוכה. ולכן תמצא, כי אות ו', ראש שלה נטויה כלפי הדל"ת, לרמוז, כי אבא משפיע האורות באימא. וכאשר אין בינה מתייחדת עם אבא, להיותה רובצת על הבנים, אז נקראת אות מ', ופירוש מ', רוצה לומר, משפיע, פירוש, שמשפעת האור אל הבנים. וזהו סוד ב' אותיות ס"מ של אפרסמון, הנזכר בספר הזוהר ריש פרשת תרומה, על ענין הבינה.