בכל דרכיך דעהו
"בכל דרכיך דעהו"[1] הוא אחד מיסודות עבודת ה' והחסידות. ענינו, שכיוון שהקב"ה מצוי בכל מקום, הרי שבכל דבר שאדם עושה עליו לכוון לעשותו לשם ה'. מבואר שגם לאחר התפילה, כאשר אדם עוסק בצרכיו, יהיה "בכל דרכיך דעהו", שימשיך גם בדרכיו את ההתקשרות באלקות שבשעת התפילה.
ביחידות הצמח צדק אצל רבינו הזקן ב' תצא בשישי באלול תקס"ד סיפר לו רבינו: שבת פרשת תבוא תקכ"ח אמר מורי ורבי תורה, והתחלתה: "ושבת עד הוי"ה אלוקיך", וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר 'הוי"ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', אלוקים בגמטריא הטבע, "בראשית ברא אלקים".
כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה ההיא. הרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות:
ת, "תמים תהיה עם הוי"ה אלוקיך". ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד". ו, "ואהבת לרעך כמוך". ב, "בכל דרכיך דעהו". ה, "הצנע לכת עם אלוקיך"[2].
ביאור עבודה זו של "בכל דרכיך דעהו" - היא, האדם השׁם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראיית אלקות במוחש. עבודת התשובה הבאה בראיית השגחה פרטית[3].
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ משלי ג, ו
- ↑ תבנית:היום יום/ג' תשרי
- ↑ ז' תשרי