רשב"א
הרשב"א היה מגדולי הראשונים, נודע במיוחד הודות לחידושיו על רוב, בדק הבית, ועוד.
הוא היה תלמידו המובהק של רבינו יונה, שהיה תלמידו של רבינו שלמה בן רבי אברהם מן ההר. על פי דברי אדמו"ר המהר"ש הוא זכה לאריכות ימים אמיתית, כלומר שהימים שלו היו ארוכים, וחיבר ספרים רבים שלא בערך אריכות ימיו בגשמיות[1].
מנהיג הדור
בזמנו הוא ניהל מערכות רבות. כשהתעוררו טענות אודות הספר מורה נבוכים הוא הגן על הספר והוכיח את תועלתו המרובה, ואחד מהם - שלילת ההגשמה מהקב"ה, טעות שהיתה מושרשת מאוד עד אותו זמן.
אחד מהמערכות אותן ניהל בדורו, היתה כאשר כמה מחכמי ישראל המשילו את ענין אברהם ושרה לנשמה וגוף. בעקבות כך, יצאה נגדם פולמוס, שמעוותים את דברי התורה מפשוטם, דבר שהוא פסול והוא מדרך הצדוקים, הרשב"א ירד לעומק הענין והכניס את עצמו בעובי הקורה. כאשר נתגלה לו כי מדובר אכן בחכמי אמת ויר"ש[2], הוא שלח לאותם חכמים שיבררו את דבריהם ויסבירום, והם השיבו לו בתשובה ארוכה ומנומקת כי אין מדובר בהוצאת הדברים מפשוטם ח"ו, אלא רק על דרך הרמז, ולהוציא מכך עניני מוסר ולקח[3].
ספריו
על מסכת מנחות יש חידושים שמיוחסים להרשב"א, אך רבי אלחנן ווסרמן בהקדמה לספרו קובץ הערות על מסכת יבמות מברר כי הדבר טעות. יש המשערים שהחידושים הם לתוספות רי"ד, ויש המשערים שהוא של הרשב"א הראשון, רבי שלמה בן רבי אברהם מן ההר, רבו של רבינו יונה.