דוב בעריש וידנפלד

גרסה מ־04:53, 28 ביולי 2016 מאת שלום בוט2 (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "המשטרה החשאית " ב־"המשטרה החשאית ")

רבי דב בעריש ווידנפלד נולד בה' בשבט תרמ"א בעיר הרימלוב שבפולין לרבי יעקב ווידנפלד מהרימלוב מחבר הספר "כוכב מיעקב", מגדולי פוסקי הדור בתקופתו. שהיה רב העיר ומחסידי הוסיאטין. אביו נפטר בעודו נער, ובגיל 19 נישא ועבר לעיר טשיבין שבגליציה. לצד עיסוקיו בניהול בתי העסק של המשפחה שקד שעות רבות בלימוד תורה והתפרסם בכל רחבי פולין בגאונותו, חריפותו, וידיעותיו הרבות. עמד בקשר עם גדולי רבני ואדמו"רי פולין שכיבדוהו מאוד, ובהם רבי מאיר אריק, רבי שלום מרדכי שבדרון, רבי מנחם זמבה ורבים אחרים, ושמו התפרסם כאחד מגדולי רבני פולין.

למרות ההפצרות הרבות סירב לקבל משרת רבנות והתעקש לעסוק לפרנסתו במסחר, אך לאחר שפשט את הרגל בתרע"ח נאלץ בעל כרחו לקבל משרת מורה-הוראה, ובשנת תרפ"ג התמנה לרב העיר טשיבין. הוא הקים בעיר ישיבה גדולה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו) שהייתה אחת הישיבות המפורסמות בפולין, וזכה למעמד חשוב בין רבני פולין וגם מצד השלטונות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הנאצים לפולין בתרצ"ט התעורר חשש כבד לחיי הרב, מאחר שדמותו הייתה מפורסמת מאוד, ובעיתון המפלגה הנאצית דר שטירמר הוא תואר כ"גדול התלמודיים בעולם". הרב נמלט מפולין ללבוב שבברית המועצות, והתגורר בבית האדמו"ר מהוסיאטין. בקיץ ת"ש נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. מסופר כי בשנים אלו עסק בחשאי בלימוד תורה בעל-פה עם חתנו, רבי ברוך שמעון שניאורסון. בשנת תש"ג הועבר לבוכרה, ובשנת תש"ו הצליח לצאת מרוסיה והגיע לארץ ישראל עם משפחתו ששרדה עמו.

בארץ הלך שמו של הרב לפניו והוא זכה באופן מיידי למעמד חשוב בהנהגת הציבור החרדי לצד החזון איש והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, כאשר שלושתם נחשבו ל"גדולי הדור". הרב מטשיבין כיהן כאחד מראשי מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ועמד בראש מאבקיה הציבוריים. למרות תמיכתו ב"אגודת ישראל" שררו יחסי הערכה בינו ובין האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים, ודמותו נערצת מאז ועד היום גם בקרב חוגי הקנאים החרדיים.

הוא התגורר בשכונת שערי חסד בירושלים, וייסד את ישיבת "כוכב מיעקב - טשיבין" ביחד עם חתנו רבי ברוך שמעון שניאורסון.

נפטר בירושלים בי' בחשוון תשכ"ו.

גדלותו התורנית ופועלו

בצעירותו נכנס פעם ה'כוכב מיעקב' לשוחח בלימוד עם רבה של לבוב ה"שואל ומשיב" וגיסו הגאון ה'מפרשי הים'. לאחר שיחה של כמה שעות קם רבה של לבוב בהתרגשות מכסאו ואמר: "אברך, איני מתפלא על מה שהנכם זוכרים הכל בעל פה ואינכם מאבדים אפילו טיפה אחת ממה שלמדתם, אבל תמה אני מתי הספקתם ללמוד את כל זה"...

בירושלים אף ייסד את ישיבתו מחדש כאשר הוא קורא לחתנו הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון שכיהן עד אז כראש ישיבת תומכי תמימים בלוד לעמוד ולכהן בראשה. השם "ישיבת הגאון מטשעבין כוכב מיעקב" ניתן על ידי הגאון מטשעבין בעצמו כאשר הוא אומר כי למען הישיבה הוא מוסר אפילו את עצמו ואם זה לתועלת הישיבה אין הוא מסתכל על שום דבר. במשך השנים הוציאה הישיבה אלפי בוגרים לשם ולתפארת.

שמן ששון מחבריך

רבי חיים גוטניק היה מספר שבאחד מביקוריו אצל הגאון התבטא על הרבי שיש לו "כתפיים רחבות" להנהיג עולם ומלואו.

על יחסו המיוחד של הרבי אליו תעיד העובדה הבאה: כשביקר ה'פני מנחם' מגור אצל הרבי גילה לו הרבי באחד השיחות אשר התכוון פעם לצאת חוצץ נגד הנוהג הנפסד להטמין מגילת יסוד באדמה בעת הנחת אבן-פינה לבתי-תורה ותפילה, שלדעתו יש בזה משום הליכה בדרכי הגויים, אך נמנע מלעשות כן בשל תמונה שהגיעה לידו ובה נראה הגאון מטשעבין חותם על מגילת יסוד לישיבתו.

ובעלות הרבי על כס הנשיאות שיגר הגאון מברק ברכה:

"לרגלי הכתרתו הנני מברכו בברכת מז"ט. יהא רעווא שינהל את עדת בני ישראל על מבועי התורה והיראה, לרומם את קרן החסידות, כאוות-נפשם הטהורה. מחותנו דב בעריש וויינפעלד".

כשביקרוהו י"ב האברכים שלוחי הרבי בשנת תשט"ז, קיבלם בסבר פנים מיוחד וביקש להזכיר שמו ושם אמו לפני הרבי.

יצויין שכאשר סיפר הגרפ"מ את הדברים לחתנו של הגאון מטשעבין הגרב"ש שניאורסון גילה שבאמת לא נטמנה מגילה זו בארץ.

נפטר בחודש חשוון תשכ"ו.