יש ואין
המושגים של יש ואין הם שורש האמונה לפי תורת החסידות.
בפסוק [1] כתוב "א-ל דיעות הוי"ה".
פסוק זה בא לבטא את ההסתכלות על העולם, כפי שני ההסתכלויות, הרוחנית והגשמית:
הדיעה האמיתית, הרוחנית, שלמעלה הוא היש האמיתי וכל מה שלמטה "כלא חשיב", כי הוא רק הארה בעלמא ונקרא "אין", זו היא הדעה הרוחנית שלפניו ית"ש.
הדיעה השניה, היא כמו שנראה לגבי הנבראים שנדמה להם שהם בחי' יש ודבר ואומרים שהבריאה יש מאין ור"ל שהאלהות הוא בחי' אין, ע"ש שאינו מושג והנבראים הם בחי' יש ודבר נרא' לעין, וזה הכוונה במאמר העולם ש"הבריאה היא יש מאין", כלומר שהנבראים שהם יש נבראו מאין בחי' אלהות שאינו מושג כנ"ל.
בתפילה "מודים אנחנו לך"[2] אנחנו מודים שהאמת כמו שהוא קמי' ית' שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין.
אדמו"ר הצמח צדק[3] כותב שידיעה זו, היא כל עיקר מצות האמנת היחוד לפי שיטת הבעש"ט, ומה שהעולם ומלואו נראה ליש ודבר זהו מצד הצמצומים וההעלמים כדכתיב אל מסתתר (ישעי' מ"ה ט"ו) שע"י צמצום זה נראה הנברא ליש ועפ"י צמצומים אלו הוא הדעה הב' אבל אנו מודים לדעה העליונה כמו שהוא קמי' ית' שהרי הוא למעלה מן הצמצומים וגם הוא המצמצם הצמצומים.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==