אורות וכלים
אורות וכלים - הספירות האלוקיות כלולות כולם מבחינת אור ומבחינת כלי.
האור - הוא ההתגלות האלקית הנמשכת מעצמות אור אין סוף ב"ה להאיר ולפעול את פעולתה בספירות, והכלי - ענינו להגדיר ולהגביל את האור בפעולתו ובצורתו.
כמשל כוחות הנפש המתלבשים באברי הגוף לפעול את פעולתם, הנה, הכוחות הם בבחינת אורות והאברים הם הכלים. כי הכח הוא אור והתגלות מהנפש, והוא מופשט - באופן יחסי - מגדר ודרגת הפועל היוצא מהכח. ואילו האבר הוא הכלי המגדיר, מגביל וממחיש את הכח, ובאמצעותו יורד הכח ובא לידי פועל.
כך גם הספירות העליונות, הנה התגלות האור האלקי מהאין-סוף המאציל ב"ה - הוא האור, והוא מופשט מכל גדר וציור עד שיכול להיות מצב של "אחליפו דוכתייהו" - אור החסד בכלי הגבורה וכדומה, שאף על פי שיש לאור שם המגדירו, וכנ"ל - "אור החסד", מכל מקום ההגדרה כל כך מועטת והאור כל כך מופשט, עד שאפשר לאור החסד לשכון בכלי הגבורה, כמבואר בספרי הקבלה.
ואור זה מתלבש בכלי - שהוא אמנם מציאות רוחנית, אבל הוא כח המגביל והמגדיר את האור שבו, ומכסה ומסתיר האור והחיות השופע, ומביאו לידי פעולה מוגדרת ומוגבלת.
חיצוניות ופנימיות הכלי
והנה בכלי ישנן שתי בחינות; חיצוניות ופנימיות, "חיצוניות הכלים הוא כח ההשפעה והפעולה חוץ לעצמותם, וכמו בגשמיות הרי כח המעשה הוא הפעולה בדבר שחוץ לעצמו, וענינו בחיצוניות הכלים הוא אור השייך לעולמות שלמטה.
ופנימיות הכלים הוא מהות ועצמות הכלי כמו שהיא לעצמה, דענינה הוא מה שמתאחדת עם עצם האור שהוא למעלה מעלה מבחינת העולמות".
ביאור הענין, הנה באור האלקי שבספירות האצילות ישנו עצם האור - פנימיותו כפי שהוא לעצמו, ויש בו גם החלק שבאור השייך להיות מושפע ומתקבל אצל הנבראים.
כמו כן בכלי ישנו עצם הכלי - פנימיותו, דהיינו, היותו מוכן ומסוגל לקבל ולהכיל את עצם האור (וכמשל אברי גוף האדם, שבראם הקב"ה במתכונת והרכב פיזיולוגי המסוגל לקבל לתוכו אור וחיות הנפש), ומאידך יש בו גם התכונה להגביל ולצמצם האור המתלבש בהם ומתגלה באמצעותם, כדי שיושפע לנבראים.
ועל פי זה יובן שפנימיות הכלי מאוחד עם פנימיות האור, ואילו חיצוניות הכלי משמש מעבר להשפעת חיצוניות האור.
והמשל על זה, הוא הכלי בגשמיות, שעיקר ענינו הוא היותו בית קיבול להכיל את המשקה שבתוכו, ואילו האפשרות לצקת ממנו את המשקה אל מחוץ לו, הוא דבר נוסף על עיקר ענינו, כלומר - טפל.
וכמו בגשמיות ממש - הנה הדופן הפנימי של הכלי הוא בסמיכות - ובא במגע - עם המשקה שבתוכו, ואילו חיצוניות הכלי אינו נוגע בתכולה, וכל ענינו רק לצקת ולהביא המשקה אל המקום שרוצה האדם. וכך גם באורות והכלים שבספירות האצילות.
אמנם מה שהובא לעיל משל מאברי הגוף לענין הכלים שבספירות, הנה אין המשל דומה לנמשל בכל הפרטים. כי אברי הגוף לא נתהוו מהנפש המתלבשת בהם, ואילו הכלים שבספירות "הן גם כן בחינת אלקות והם נמשכים גם כן מעצם האלקות אלא שהוא על-ידי צמצומים רבים ועצומים שנצטמצם ונסתתר האור הפשוט עד שנתהוה ממנו מציאות חכמה ודעת".
הוה אומר; מהתעבות האורות נתהוו הכלים. ועל זה נאמר בזוהר הק': "איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד", להורות שאיהו - עצמות אור אין סוף ב"ה, אחד עם חיוהי - האורות, וגרמוהי - הכלים, ואינן מציאות נפרדת ח"ו, אלא הוא ומדותיו אחד.
אור אין-סוף - כשמו כן הוא, שאין לו סוף וגבול. והיינו, שאינו מוגבל ח"ו אפילו בבלתי-גבוליות שבו, שכשם שיש לו כח בלתי בעל-גבול, כך יש בו כח הגבול, ושניהם קוים שקולים בו.
ושני כוחות אלו אינם בבחינת כוחות נפרדים ח"ו זה מזה - בהיותם כלולים באור אין סוף ב"ה, אלא הם רק בגדר בחינת יכולת שבאור אין סוף - שהוא יחיד ומיוחד - מה שביכולתו להאיר ולהתגלות, וביכולתו שלא להאיר, ואדרבה להעלים על האור.
ומקו הבלי גבול שבאור אין סוף נאצלו האורות שבספירות, ואילו מקו וכח הגבול שבאור אין סוף - נאצלו הכלים של הספירות.
נמצא אפוא, שכל הגבול שבנבראים הוא מבחינת הכלים. והכלים מאוחדים בא"ס ב"ה, והן אלקות ממש לברוא יש מאין. ואם-כן כל הנבראים מאוחדים בעצמותו יתברך.
מקורות לעיון:
- תניא לח.
- שער היחוד והאמונה פרק ד.
- אגה"ק כ.
- תניא קונטרס אחרון - סימן ד.
- דרך מצוותיך מצוות האמנת אלקות[דרוש מקור: איזה פרק?], שרש מצות התפילה.[דרוש מקור: איזה פרק?]
- ספר המאמרים תרצ"ה ד"ה ויקח ה' אלוקים וד"ה צהר תעשה.
- ספר המאמרים תש"ד ד"ה בסוכות תשבו.
- ספר המאמרים מלוקט - חלק ה' מאמר דיבור המתחיל בשעה שעלה משה.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")