קדוש קדוש קדוש

מלאכים
סוגי מלאכים
אופנים · חיות הקודש · שרפים
מושגים שונים
מטי ולא מטי · רצוא ושוב · קדוש קדוש קדוש · ברוך כבוד ה' ממקומו · קדוש וברוך

וקרא זה אל זה ואמר:

קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות

מלוא כל הארץ כבודו

— ישעיה פ' ו, פס' ג

ומקבלין דין מן דין ואמרין:

קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתא

קדיש על ארעא עובד גבורתיה

קדיש לעלם ולעלמי עלמיא

הוי' צבאות מליא כל ארעא זיו יקריה

— תרגום יונתן

ירידת העולמות

ה"קדוש" הראשון מורה על האור אין סוף שהוא קדוש ומובדל מן העולם, וכלל אין לו שייכות לו. ולכן לאחריו יש פסיק לומר שנעלה אפי' מהקדושות שלאחריו.

ה"קדוש" השני הוא בירידת האור וצמצומו על מנת להוות את העולם, וגם אז הוא מובדל מן העולמות.

וה"קדוש" השלישי מורה על כך הוא מובדל מהעולמות באופן נצחי, ואינו תלוי בזמן.

לאחר מכן ממשיך הפסוק שהאור יורד ומתלבש ב"שם הוי'", כלומר, הוי - מורה על התפשטות החיות למטה, צבאות - שהחיות מתלבשת בתוך הצבאות של המלאכים, ופירוש המילה "צבאות" היא "צבא" "אות". כלומר, שהקב"ה הוא אות בצבאו - שכל החיות שמקבלים כל צבאות המלאכים, הכל הוא מאות אחת והיא הה"א האחרונה שבשם הוי' (שהאותיות י'ה'ו', הם הקדושים ומובדלים, והה"א האחרונה היא היורדת להוות העולמות). ועד שמלוא כל הארץ כבודו, שהחיות מתפשטת גם בצבא הארץ, ובכל מקום ואין מקום שהוא לא נמצא (רח"ל).

ע"מ לברוא עולם

"וז"ש קדוש ראשון נגד מדת חסד לאברהם, קדוש ב' נגד מדת הגבורה דיצחק, קדוש ג' נגד מידת הרחמים דתפארת ישראל, ה' הוי' פשוט, צבאות פי' מן ה' הפשוט ירד למילוי ומילוי המילוי שהם מ"ב אותיות שע"י יבנו כל העולמות" .

כלומר, שהתחיל בצמצום קטן (שעדיין בבחינת נקודה - יו"ד), וכך יכל להמשיך את האור עד לבריאת העולם. והוא כמו רב שרוצה להסביר משהו לתלמידו, שבעבור זה צריך תחילה ליתן לו נקודה, ואחר כך יוכל ממנה להרחיב לו את כל השכל.

קריאת השרפים

את הפסוק הזה אומרים השרפים (בעולם הבריאה) בכל יום בשירתם לפני הקב"ה.

השרפים מכונים מלאכים שכליים, כיון שמשיגים את האלקות שמהווה אותם, ועליה הם קוראים קדוש, שיודעים שהיא היא חיותם, אך אינם יכולים לתופסה, ולכן אומרים "קדוש" מלשון מובדל.

כאשר השרפים אומרים "קדוש", הרי הם עולים בדביקותם למעלה בבחינת רצוא, ולאחר מכן כשאומרים "מלא כל הארץ כבודו", אזי חוזרים הם בשוב, שהרי כבודו ית' נמצא דוקא למטה.

מדוע שלוש

המגיד ממעזריטש אומר: כי הם משיגים עד לחג"ת דאצילות, אך הקדושה עולה למעלה ממנה ולכן אומרים ג' פעמים קדוש כנגד ג' המוחין דעולם האצילות.

והנה כללות ג' בחינות אלו: בניך, בוניך, בצדקה תכונני. הם ג' בחינת כח"ב כסדרן מלמטה למעלה. בניך - בינה - בן י"ה, והוא עסק התפלה. בוניך - חכמה - עסק התורה; והם בחינת או"פ. ואחר כך בצדקה תכונני - בחינת כתר, כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שמבחינת כתר, והוא אור מקיף - מלשון כותרת. ונודע דכללות המצות נקרא צדקה... ועיין בהרמ"ז פ' שלח (דקנ"ט א') גבי ויברא אלקים את האדם בצלמו תלת עלמין אית ליה לקוב"ה דאיהו גניז בגווייהו שהם גם כן שלשה בחינות הנ"ל שכנגדם נאמר קדוש קדוש קדוש יעו"ש.

— לקוטי תורה ראה דף לא, עמ' ג.

האדמו"ר הצמח צדק מביא את דברי הרמ"ז: ש"כל העולמות שבתוך החלל בג' עולמות שכנגדם נאמר קדוש קדוש קדוש, וענין ג' עולמות: הא' הוא עולם הא"ס, ב' עולם האצילות, וג' בי"ע. ושכנגדם יש לאדם ג' עולמות עולם הזה וגעה"ת וגעה"ע" .

כלומר, שהקדושה היא על שלוש בחינות אלו הנעלות מהשגתם של השרפים. אך קדושה זו גם חודרת למטה: "ואמנם קדוש בוי"ו מורה גם כן על המשכה, והוא המשכה מבחינת סוכ"ע בממלא כל עלמין. וג"פ קדוש הם ג' מיני המשכות לג' עולמות בי"ע" . המשכה זו היא כנגד אור הממלא, אור הסובב והתחברותם יחד. וכך הם משפיעים על עולמות בי"ע.

ובסגנון אחר: הקדוש הראשון הוא הארה מלמטה למעלה בדרך מסירות נפש, השני מלמעלה למטה כהמשכת התורה (שירדה למטה) והשלישי הוא כהמשכת המצוות שממשיך בחינת למטה.

לא כולם

האדמו"ר הזקן אומר: שישנם שלושה כתות של מלאכים, אחת אומרת פעם אחת "קדוש", השניה פעמיים והשלישית שלוש. סיבת הדבר היא מכיון שכאשר אומרים המלאכים קדוש, הרי הם מתבטלים ממציאותם, ולכן יש מי שמסוגל לסבול רק פעם אחת; ויש המסוגל לסבול ג' פעמים.

פעולת הקריאה

"והיינו שהמלאכים ממשיכים הדעת עליון על ידי השיר שלהם שאומרים קדוש קדוש קדוש כו', כי אין הקב"ה מצטרך להשיר שלהם, כי הוא משובח ומרומם ומפואר לבדו מצד עצמו ית' זולתי השיר שלהן. שהוא בשביל עצמן להמשיך עליהם הדעת [עליון] על ידי השיר שלהן שעונים באימה וביראה ואומרים ג"פ קדוש, על ידי זה ממשיכים בחינת הדעת עליון אליהם כנ"ל, וד"ל" .

זמנה

המלאכים קוראים ג"פ קדוש רק לאחר שישראל בתפילתם אומרים קדושה, וזאת כיון ש(כאמור) מטרתם היא להמשיך לעצמם את הדעת עליון. ומקור ההמשכה היא מבחינת דבר הוי' שמהווה אותם. וישראל הם עלו במחשבה העליונה, וכאשר הם אומרים קדושה, הם ממשיכים את המחשבה העליונה (מקורם) בדיבור. ורק אז יכולים המלאכים להמשיך את הדעת אליהם באמצעות הדיבור.

המלאכים אומרים ביום קדוש ובלילה ברוך.

ערך מורחב – קדוש וברוך

אופנה

לפני אמירת הקדושה נוטלים המלאכים רשות זה מזה. אדמו"ר הזקן מסביר, כי כל מלאך עבודתו היא באופן אחר, למשל המלאך מיכאל עבודתו באהבה (חסד), והמלאך גבריאל עבודתו ביראה (גבורה), וכאשר רוצים לשבח להקדוש ברוך הוא ולומר "קדוש" שמהותו הוא כלות הנפש מאהבה או מיראה להקב"ה, הם נוטלים רשות זה מזה כדי שאמירת הקדושה יהיה כלול מכל הבחינות של כלות הנפש.

כמו כן מובא במדרש על מלחמתו של שרו של עשו עם יעקב אבינו על נהר היבק, שאמר לו לשלחו על מנת לומר שירה. ואמר לו שאם לא יאמר שירה היום, לא יאמר שירה יותר.

בפסוק כתוב "וקרא זה אל זה", אך בתרגום כתוב "ומקבלין דין מן דין". וזאת כיון שבלה"ק שמורה על המשפיע, הרי וקרא, מלשון והמשיך. אך בארמית שהוא ענין של מקבל, נאמר הלשון ומקבלין.

אמירת קדושה בתפילה

בתפילה אנו אומרים שלושה פעמים קדוש: א. ביוצר אור. ב. שבחזרת הש"ץ. ג. בובא לציון.

ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם אומרים את הקדושות ביחיד אם לאו, לפי הרמב"ם אין אומרים כל קדושה בתפילה שלא במנין, אך האדמו"ר הזקן קבע כמו שמובא בטור ובשו"ע שאומרים כיון שהוא רק סיפור דברים, ולא אמירת קדושה.

ולכן אין צריך לעמוד בקדושות אלו. אך הרבי נוהג להתרומם מעט מכסאו כאשר הוא יושב באמירת קדושות אלו.