ניגון לר' זלמן זלטפולסקי
הניגון לר' זלמן זלאטאפאלסקי הינו ניגון שמשמש הבעה נאמנה לגעגועי וכיסופי הנפש החבויים בעמקי ובמסתורי הלב ומעורר זכרון ימים נעימים ובהירים במחזה אלוקי נהדר[1].
שלוש שנים אחרי הסתלקות אדמו"ר המהר"ש ראה אדמו"ר הרש"ב את החסיד ר' זלמן זלטפולסקי יושב על ספסל בין חוף הים לסבכי היער ומנגן את הניגון הזה במשך כמה שעות כשהוא תפוס עמוק במחשבותיו. אמר על-כך אדמו"ר הרש"ב: "על ר' זלמן השתקף חיי געגועים של חסיד, שאיבד את רבו בגוף לפני מספר שנים ובציור הרוחני הרי כאילו רבו עומד לפניו".
ניגון זה הוא ניגון ס"א בספר הניגונים.
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ הקדמה לספר הניגונים