גרשון דב שיף
הרב גרשון דובער (בערקע) שיף (ת"ש - תשע"ו)- חסיד חב"ד, מקים ומנהל ישיבת חב"ד הבוכרים אור שמחה בכפר חב"ד.
נעוריו
הרב שיף נולד בת"ש בעיירה וורוניז’ שברוסיה, להוריו ר’ יוסף חיים ואמו מלכה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה גייסו הרוסים את אביו בעוד אימו נותרה לבדה לשמור עליו ועל שני אחיו, בשלב כלשהו ברחה המשפחה לסמרקנד, שם קיבל בערקע חינוך חסידי יהודי.
בתשי"ג החל לעבוד במפעל ליצור שלטים שהיה מנוהל על ידי החסיד ר' אליהו מישולבין ועבד בו גם החסיד ר' משה ניסלביץ, העבודה לצידו של ר' משה היא זו שעיצבה את זהותו ואישיותו החסידית, והלה שימש לו דגומא חיה לחסיד ירא שמים, ועובד אמיתי.
בעת שהקים הרב משה ניסלביץ את ארגון חמ"ה בסמרקנד, נהיה ר' בערקע לפעיל בולט בארגון והיה ממונה בעיקר על איסוף הכספים וחלוקתם למלמדים והפעילים האחרים.
אצל הרבי
בתשל"ב עלה ר' בערקע עם משפחתו לארץ ישראל, שם הצטרף לכמה חודשים כמהנדס במפעל תע"ש.
לקראת פסח הזמין אותו הרבי לבוא לחצרות קודשנו, ובהתוועדות של חג הפסח אמר הרבי שישנם יהודים שיצאו עכשיו ממש מברית המועצות, והרבי ביקש שהילדים יעלו ויחזרו על ארבעת הקושיות - מה נשתנה, ואכן ילדיו של בערקע עלו ושאלו את הקושיות.
הקמת ישיבת אור שמחה
באותו ביקור במהלך היחידות הראשונה שלו התווה לו הרבי את תפקיד חייו - לעסוק בופרצת, עם יהודי ברית המועצות העולים החדשים, ולדאוג שילדיהם יכנסו למוסדות חינוך המלמדים על טהרת הקודש ברוח ישראל סבא.
ר' בערקע אכן קנה רכב והחל להסתובב ברחבי הארץ בין הקהילות השונות אך לא ראה פירות, ובביקורו הבא אצל הרבי בתשל"ד ביקש מהרבי הנחיות כיצד עליו לפעול, הרבי הורה לו לפתוח מוסד בכפר חב"ד ובקשר לבעיות הכספיות לא יהיה בעיה.
ר' בערקע חזר לארץ מעודד ונחוש, והחל לעסוק בלהט לקיום ההוראה, מיד כינס את כל תושבי הכפר וגייס אותם למען הקמת הישיבה המיוחדת, ולאחר כמה שנים כבר עמד על תילו קמפוס שלם של מוסד מפואר ופעיל.
משפחתו
- בנו ר’ ירחמיאל - לוד.
- בתו גב’ חנה מישולובין - לוס אנג’לס.
- בנו ר’ יוסקה - כפר חב"ד.
- בנו ר’ יצחק - כפר חב"ד.
- בנו ר’ מיכאל - כפר חב"ד.
- בנו ר’ שניאור - כפר חב"ד.
- בתו גב’ מלכי חביב - כפר חב"ד.
- בנו ר’ מנדי - נתניה.