משה קנופוב

גרסה מ־21:44, 11 בנובמבר 2008 מאת Chabadnik (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

הרב משה קנופוב או כפי שהיה נקרא בליובאוויטש "מושק'ה בולהקובר", (ובארץ ישראל נקרא ר' משה יהודא גרינברג) נולד בר"ח שבט תרנ"ח במושבה "בולהקוב" [יפה-נהר] באוקראינה.

בגיל 11 המליץ המלמד של הכפר לאימו לשלוח אותו לישיבה. הוא למד פרק זמן בישיבה שבחרסון הסמוכה לכפרו ומאוחר יותר עבר ללמוד בקרמנצ'וק, שם גם חגג את הבר מצווה שלו.

בהיותו בגיל ארבע-עשרה שלחה אותו אימו ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. (עד יומו האחרון לא שכח ר' משה להדגיש את החוב הגדול שהוא חב לאימו על מסירות נפשה ואומץ ליבה לשלוח ילד בגיל צעיר מרחק של 2000 ק"מ מהבית מבלי לראותו כמה שנים, העיקר שילמד תורה בליובאוויטש).

בשלהי ניסן תרע"ב, הגיע ר' משה לעיירה ליובאוויטש. למרות שמכסת התלמידים התמלאה, התקבל ר' משה לישיבה בהשתדלותו המיוחדת של ראש הישיבה, הגה"ח ר' יהושע ארש [דווינסקער], שאף לקח אותו תחת חסותו ליומיים בשבוע. בשאר הימים נאלץ ר' משה לחפש לעצמו מקום אכילה ולינה. אכן, נתקיים בו מאמר חז"ל "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשרך וטוב לך, אשרך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". [כשבאתי לראיין את ר' משה והצגתי את עצמי כליובאוויטשער, הוא סקר אותי מכף רגל ועד ראש, ואחר אמר בקול תמה: אתה ליובאוויטשער?! כיצד איפוא נעליך שלימות? איך יתכן שיש לך חליפה ומכנסיים ללא טלאי?... ואכן, החיים בליובאוויטש היו כאלה - לא היה שם בחור אחד עם נעליים שלימות או חליפה ללא טלאי! ר' משה היטיב להגדיר זאת באומרו: בליובאוויטש לא היה כלל גשמיות, אבל רוחניות היה יותר ממאה אחוז!] כעבור שנה וחצי עבר ר' משה ללמוד בישיבת תות"ל בשצ'עדרין, כחלק מהמסלול הרגיל בליובאוויטש; שם גם היה בן-בית אצל רב העיר. הסדר היה שלומדים בשצ'עדרין שנתיים, אך לר' משה אצה הדרך, והוא, יחד עם עוד שני חברים, שינו את המוסכמות ועלו - לאחר בחינה מיוחדת של ראש הישיבה והמשפיע - ל'זאל' של ליובאוויטש, התלמידים המבוגרים. בתרע"ז זכה להיכנס ליחידות אצל הוד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וקיבל ברכה מיוחדת שעמדה לו להינצל מהצבא הרוסי בניסי ניסים. בתרע"ח, כשהחלה הישיבה לגלות מליובאוויטש, מונה ר' משה על פי הוראתו של הוד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, להיות אחראי על העברת חלק מהישיבה לעיר אוריול. שם ניהל ר' משה את הישיבה ואף מסר באותם ימים שיעור תניא לפני התלמידים. לאחר חצי שנה העביר ר' משה את הישיבה לקרמנצ'וק. משם נסע לביתו. כחניך ישיבת ליובאוויטש, היה זה אך טבעי שר' משה יארגן שיעורי תניא במושבה. בהגיעו לפירקו נשא את אשתו נחמה לבית גרינברג ועבר להתגורר בפולין. בחנוכה תרפ"ה עלה לארץ הקודש והיה מראשוני המתיישבים במושב הדתי שדה יעקב שבעמק יזרעאל. לאחר קום המדינה קלט יחד עם חבריו דוד אורלן מכפר חסידים ויעקב בוצין משדה יעקב ע"ה, את יישובי העולים החדשים ברמת דלתון ליד צפת וכפר שמאי ליד המועצה האזורית מירון. אמון על משנתו אשר ינק בליובאוויטש דאג ליישובים אלו יחד עם חבריו הן בגשמיות והן ברוחניות תוך מסירות נפש בל תתואר. הוא מסר שיעורים רבים ביישובים אלו והיה ידוע בשם 'המדריך יהודה'. בכל אותן שנים קשות, לא משה משנתו מפיו, כשדגש מיוחד מושם על לימוד התניא ברבים. גם לאחר שנים רבות, כשעבר ליישוב קדימה, ידוע היה ר' משה כ"בעל נגלה" גדול, ויחד עם זאת, לא מש ספר התניא מתחת ידו. חינך את בניו על יסודות חסידות חב"ד, וכפי שהעיד בנו יוסף יבלחט"א בהספדו על אביו - "חינכת אותי לקחת את ה'רשימו שבמוחין' שבשעת התפילה ולהמשיכן על משך היום כולו, עד לקריאת שמע שעל המיטה". בשנים הראשונות עמד בקשר הדוק עם הרה"ח ר' אברהם פריז, ולאחר פטירתו של זה, ניתק הקשר עם חסידי חב"ד בארץ, ולא ידעו כי יושב בתוכם שריד מדור הנפילים של ליובאוויטש שבליובאוויטש. בשנה האחרונה התגלגלה לידי הזכות לחשוף את אישיותו של ר' משה לכלל חסידי חב"ד. זכה ר' משה וזיכה את חסידי חב"ד בזכרונותיו מימי האור והקדושה בישיבת ליובאוויטש תוך גילויים חדשים על תולדות הישיבה, בסדרת כתבות שהופיעו ב"בית משיח". היה בדעה צלולה עד יומו האחרון ונתקיים בו הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה ורוח קדשך אל תקח ממני". [עדות אישית: ר' משה ציטט לפני קטעי גמרא, רש"י ותוס' בדיוק נפלא, מלווים בהסבריו של ר' שמואל בריסובער, המגיד שיעור מליובאוויטש, שלימד את השיעור לפני שמונים וחמש שנה!] בחודש אלול האחרון הרגיש ר' משה כי אלו ימיו האחרונים וביקש מבנו יבלחט"א שידאג שנכדיו יבקרו אצלו שכן ברצונו להעניק להם ממורשתו הרוחנית. כמו כן ביקש ממנו בבקשה נפשית להדגיש בנוסח המצבה כי הוא היה מתלמידי כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בשנים תרע"ב-תרע"ח. מיותר לציין שבקשתו התקיימה. בשלהי אלול חש ר' משה חולשה כללית והובהל לבית הרפואה. בערב יום כיפור, לאחר שעבר בערב שבת ניתוח, איבד ר' משה את הכרתו, ובליל יום כיפור, בשעת "כל נדרי", השיב את נשמתו ליוצרה והוא בן צ"ט שנה. כל אותה עת, לא זזה ידו מידי בנו יוסף וכלתו חיה שהיו לידו עד שהשיב נשמתו לבורא. ת.נ.צ.ב.ה.

בתדהמה רבה נתקבלה הידיעה כי ביום כיפור האחרון איבדה ליובאוויטש את אחד משרידיה האחרונים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שבליובאוויטש - ר' משה קנופוב ע"ה.