ירחמיאל חדש
הרב ירחמיאל חדש
תולדות חייו
מאז חתונתם חיו בעיר פטרוזבודסק הממוקמת בצפון רוסיה, לא הרחק מלנינגרד (כיום פטרבורג). לשם הגיעו בשליחותו של אביו של רבי יוסף יצחק, כבוד קדושת רבי שלום דוב בר מליובאוויטש, כדי להפיח במקום חיים יהודיים. במשך השנים נולדו להם כמה ילדים, מתוכם כמה בנים שנפטרו בגיל צעיר, לאחר שחלו במחלות חשוכות מרפא.
נותרו להם ארבע בנות ובן יחיד בגיל שמונה – אלחנן בצלאל – וכעת נפל גם הוא למשכב. "רבי", נשבר קולו של הרב חדש, "הרופאים לא מוצאים מזור למחלה של אלחנן בצלאל שלנו. אנא, רבי, ברך אותו שיבריא בדרך נס".
הרבי הביט בהורים בחמלה ונענה ברוך: "הוסיפו לו את השם 'אלתר' ובעזרת השם הוא יבריא יזכה לאריכות ימים ושנים טובות" (אלתר באידיש פירושו זקן).
ההורים יצאו מחדרו של הרבי מלאים באמונה, ואכן כברכת הרבי הבריא אלתר אלחנן בצלאל וחזר לעצמו, כאילו לא אירע דבר.
חלפו שנים. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה היה בצלאל, כפי שנקרא בפי כל, בחור רווק, וגויס לשורות הצבא האדום. מני אז נעלמו עקבותיו. גם לאחר שהסתיימה המלחמה לא ידעו בני המשפחה מה עלה בגורלו.
הדאגה המתמדת לבצלאל הפכה לעננה מתמדת שרבצה על בני משפחת חדש. 13 שנים חיו באי-ודאות, עד שנת תשי"ג (1953). באותה שנה מת סטלין הארור, ועם מותו שוחררו רבבות אסירים פוליטיים וביניהם נמצא בצלאל.
במשך אותן שנים, במיוחד בשנות המלחמה, ניצלו חייו כמה וכמה פעמים. זמן קצר לאחר שגויס, נשבה בידי גייסות הגרמנים. במשך ארבע שנים הוחזק אצלם בשבי, מבלי שידעו כי הוא יהודי.
לבצלאל היה ברור, כי ברגע שתיוודע יהדותו ירצחוהו הגרמנים נפש, והאמת היא – כי אך נס הוא שלא נודעו מכך. הגרמנים נהגו להכניס את כל השבויים להתרחץ בצוותא, ורק הקדוש-ברוך-הוא יודע איך אף אחד לא גילה את עובדת היותו מהול.
בכמה וכמה הזדמנויות חש בצלאל, כי יש אנשים שמריחים כי יהודי הוא והקולר מתהדק סביב צווארו. אך בדיוק אז הועבר מקום למחנה אחר וחייו ניצלו.
כאשר הסתיימה המלחמה, שהה בצלאל בברלין יחד עם מאות-אלפי שבויים. חיילים אמריקאיים שחררו אותם, וביניהם היו יהודים רבים. אלה האחרונים דאגו במיוחד ליהודים שבין השבויים וכך זכה בצלאל ליחס מועדף. הוא הולבש והואכל כיד המלך ונהנה ממיטב שירותי הסעד.
החיילים היהודים המליצו לו לעלות לישראל ולהצטרף למיישבים החדשים של הארץ. אולם בצלאל ידע כי משפחתו מחכה לו ברוסיה וביכר לחזור לשם. הוא עבר אל המחנה שבו רוכזו השבויים המשוחררים שבכוונתם לחזור לרוסיה, ובמשך כמה שבועות נהנה מיחס הולם.
עד אותו אישון לילה, בו העירו אותו ושלחוהו לחדר הפיקוד של המחנה. קצין רוסי בכיר המתין לו וביקש לשמוע מה עבר עליו בשבי הגרמני. בצלאל סיפר את כל הקורות עמו והקצין התקשה להאמין: "איך ייתכן שהותירו יהודי כמוך בחיים?".
"אלוקים שמר עליי", השיב בצלאל.
הקצין לא אהב את התשובה הזו. "אינך אלא מרגל", פסק, לתדהמתו של בצלאל.
כבר למחרת הועלה בצלאל על רכבת מצחינה, מדיפה ריחות של גללי פרות, יחד עם עוד אנשים רבים, מבלי שיספרו להם לאן מועדות פניהם. לאחר נסיעה ארוכה מייגעת, במהלכה התמוטטו ומתו חלק מן הנוסעים, שלא הצליחו לשרוד באותם תנאים לא תנאים – הגיעה הרכבת לערבות סיביר, ופלטה את מטענה האנושי אל המרחבים הקפואים.
בצלאל, כמו כל שכניו למסע, נרתם לעבודת כפייה של חטיבת עצים וניסור גזעים. העבודה הייתה מפרכת ורבים נפחו את נפשם. אולם בצלאל הצליח לשרוד שמונה שנים, עד שהגיעה אליו בשורת השחרור.
בדיעבד, נודע למשפחת חדש כי בשנת תש"ו שב רבי יוסף יצחק וניבא על חייו של בצלאל. אחת האחיות של בצלאל הבריחה את הגבול ועזבה את רוסיה, ובהזדמנות הראשונה שהתאפשר לה יצרה קשר עם חצר הרבי וביקשה ברכה על אחיה. תשובתו של רבי יוסף יצחק הייתה כי בצלאל חי וקיים וכי בני משפחתו עוד יזכו להיווכח בכך.
כל ברכותיו של הרבי התקיימו במלואן. אלתר אלחנן בצלאל שב אל בני משפחתו ואכן זכה להאריך ימים. הוא נפטר בשיבה טובה, בגיל 83.
משפחתו
- בתו מרת מלכה, רעייתו של הרב יוסף חיים שיף - מחסידי חב"ד בסמרקנד
- בנו, הרב אלתר אלחנן בצלאל חדש