נשיא
נשיא הוא תואר המוזכר בתורה למלך, ודיניו בהבאת קרבנותיו שונים מאלו של יהודי רגיל, ומבוארים בפרשת ויקרא "אשר נשיא יחטא לאשמת העם".
נשיא בזמן המשנה
בזמן המשנה נשיא היה תואר שניתן לצאצאי בנותיו של דוד המלך, שכיהנו בתואר הנשואה, שהוא חלק מהמלכות.
בעוד שצאצאיו של בני דוד המלך כיהנו בתפקיד הריש גלותא בארץ ישראל, כיהנו צאצאיו בנותיו של דוד המלך בתפקיד שהוא שררה קטנה יותר[1] וזאת על פי הפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט מיהודה אלו ריש גלותא שבארץ ישראל הרודים בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיא שבחו"ל.
על פי ההלכה אין הנשיא נחשב לנשיא שהוא מלך המוזכר בתורה לענין הבאת קרבנות, שכן הגדרה של מלך הוא ש"אין על גביו אלא ה' אלוקיו", ואילו הנשיאים שבארץ ישראל לא היתה להם שררה מוחלטת, מכיון שהיו תלויים בידי הריש גלותא שבבבל[2].
צאצאיו של הלל הזקן הם אשר כיהנו בתורת הנשיאות בזמן המשנה, עד רבן שמעון בן גמליאל ובנו רבי יהודה הנשיא.
מקובל היה שמשרת המנהיג היתה מחולקת בין נשיא סנהדרין לבין האב"ד, שבעוד שנשיא הסנהדרין היה המנהיג בתחום התורתי והכריע את כל הספקות, היה האב"ד המנהיג בתחומים האחרים של כלל ישראל[3].
נשיא הדור
| ערך מורחב – ראש בני ישראל |
על פי תורת החסידות בכל דור ישנו נשיא הדור הכולל את נשמות כל בני ישראל שבדורו, וכל אחד מבני ישראל הוא ניצוץ פרטי ממנו.