מזון

מזון הוא התואר לדבר שאדם זקוק לאוכלו על מנת להתקיים. והוא נהפך לדם ובשר כבשרו.

מזון גשמי

בכדי שאדם יוכל לחיות ולהתקיים הוא זקוק לאכילת אוכל, מזון ושתיה. מזון זה נהפך לדם ובשר כבשרו ממש!

הסיבה שהאדם זקוק לאכילה היא כיון ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי אם על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם" . וכתורת הבעל שם טוב הידועה, שמוצא פי ה' הם אותיות העשרה מאמרות, המהווים את הלחם כל הזמן, ושורשם הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון ועל ידם האדם יכול לקבל חיות כיון ששורשם גבוה ממנו.

מזון זה נהפך לדם ובשר כבשרו ומשפיע גם כן על אופיו של האדם, ולכן כל כך חשוב לשמור על כשרות המזון, בכדי שלא נקבל חלילה תכונות אופי שליליות.

מזון רוחני

מזון הנפש היא התורה, שעל ידי שהאדם לומד תורה הרי שכלו מתאחד עם נותן התורה באופן מיוחד שאינו נמצא כלל בגשמיות.

הנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו. והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו . . הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו - רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה. ולא ברצונו וחכמתו (עצמם), כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים, נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה, וז"ש ותורתך בתוך מעי.

— תניא פרק ה'