מסכת מעשרות

מסכת מעשרות מסדר זרעים, בה נידונים דיני הפרשת מעשרות מפירות האילן מהתורה ומפירות הארץ מדרבנן. בזמו שאין בית המקדש קיים, הפרשת תרומות ומעשרות היא מדרבנן.

בתלמוד הירושלמי^[1] שבמסכת, נידונת דיני אכילת פועל מפירות בעל הבית בשעת מלאכתו. הרבי מציג שלושה אופנים ללימוד הדין. אם אכילתו היא כעין תשלום על עבודתו והתועלת שגורם לבעל הבית או שהיא רק קשורה לעצם מלאכתו בלא התועלת שגורם לבעל הבית, או שמא לא זה ולא זה גורמים, אלא רק עצם היותו נכלל בשם פועל גורם לו את הדבר. בזאת מפרש הרבי את חקירת הגמרא בבבא מציעא^[2] אם פועל משלו הוא אוכל או משל שמים^[3]

ביאורי נשיאי חב"ד

אדמו"ר הצמח צדק, "מסכת מעשרות", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים 54-56, באתר HebrewBooks

הערות שוליים

[1] פ"ב ה"ד.

[2] פז, ב.

[3] לקוטי שיחות חל"ח עמ' 129 (עמ' 141).

[1]

[2]

[3]