שנת הילד והילדה
שנת הילד והילדה היתה שנה שהרבי הכריז עליה כשנה של הוספה מיוחדת בשימת לב והתמסרות לחינוך ילדי ישראל, החל משבת פרשת בלק י"ז תמוז תשמ"ח, ועד לסיומה של שנת תשמ"ט.
היסטוריה
בקיץ של שנת תשמ"ח העלה הרבי מספר פעמים את המצב המבהיל שאצל מאות אלפי ילדים יהודים בכל רחבי העולם חסרות ידיעות בסיסיות ביותר בעניני יהדות תורה ומצוות.
בשיחת שבת פרשת בלק תשמ"ח[1] הזכיר זאת הרבי פעם נוספת והודיע כי זהו 'חוב קדוש' על על אחד ואחד להשתדל לפעול בחינוך ילדי ישראל, כשהכוונה היא גם לאלו שהם אמנם מבוגרים בגיל אך כמו 'ילדים' בעניני תורה ומצוות, וביקש ב'בקשה כפולה ומכופלת' לקבוע את השנה הזו כ'שנת הילד והילדה' ולהקדיש תשומת לב והתמסרות מיוחדת לנושא החינוך של ילדי ישראל.
הרבי ביאר שהשם שנקבע הוא דווקא 'שנת הילד והילדה' ולא 'שנת הבן והבת' וכיוצא בזה, כדי להדגיש את מעלתו וחשיבותו של כל ילד יהודי בפני עצמו, ולא רק כפי שהוא מתייחס להוריו ומשפחתו[2], וקישר זאת גם עם שנת הקהל[3], ועם כך שהפעולות בעניני חינוך מביאות לגאולה, היות והגאולה העתידה היא בדוגמת יציאת מצרים עליה נאמר שהילדים הם אלו ש'הכירוהו תחילה'[4].
בשיחות שלאחר מכן הזכיר הרבי מספר אפיקים לפעילות בעניני חינוך:
- רישום ילדים למוסדות חינוך על טהרת הקודש
- חינוך יהודי לתינוקות שנשבו לבין העכו"ם[5]