מסכת ברכות
מסכת ברכות היא המסכת הראשונה מהתלמוד בבלי, והיא כוללת 9 פרקים ו62.5 דפים. תוכן המסכת הוא הלכות קריאת שמע, הלכות תפילה, והלכות ברכות ההנאה והשבח.
ביאורים בפרק העשירי
הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהולו למהות חדשה של מלח.
ברור הדבר, כי הדבר תלוי מה מהם נס גדול יותר; האם נס תמידי, שהינו קטן יותר, כלומר - הפיכה תמידית של גופה לנציב מלח הינו נס גדול יותר בכמות, שהרי הינו נס תמידי, אם כי באיכותו הנס קטן יותר, שהרי הנס לא הפך את גופה למהות אחרת של מלח, אלא הגוף נותר במהותו, וישנו דבר זמני ההופך אותו למלח. מצד שני אם הנס היה נס חד פעמי שהפך את מהות גופה למלח מוחלט, נמצא כי באיכותו הנס גדול יותר, שהרי הבשר נתהפך למלח מוחלט, אם כי בכמות הנס קטן יותר, מכיון שהינו נס חד פעמי.
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת במסכת שבת, בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי יין לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו.
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר בעצמותו ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת.[1]
ביאורי הרבי
- פתיחה. שם המסכתא. התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 835, (151)
- שייכות תחילת המסכת שענינה קבלת עומ"ש ועד מסירות נפש, לסופה שהוא ענינים המדברים ביציאת הנשמה מן הגוף. התוועדויות תשנ"א חלק ג' עמ' 452 (436)
- ב א. מאימתי קוראין את שמע בערבית. שיחות קודש תשל"ח ח"א עמ' מ"א (עמ' 295)
- ב א. יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.[1]
- ד א. אלא שגרם החטא. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 118 (עמ' 130)
- ו ב. זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 107 (עמ' 118)
- יג ב. אינו חוזר וגומרה. מחלוקת הראשונים אם רק פסוק ראשון דאורייתא או יותר מזה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 153 (עמ' 156)
- יט ב. כל מילי דרבנן אסמכינחו על לאו דלא תסור. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 105 (עמ' 120)
- כב א. מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע. שערי המודעים שבועות עמ' קסט (עמ' 158)
- כד ב. העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 399 (עמ' 408)
- כו א. תפילת השחר עד חצות. לקוטי שיחות חל"ה עמ' 125 (עמ' 139)
- כו ב. תפילות כנגד תמידין תקנום. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 23 (עמ' 38)
- כז א. הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. שיחות קודש תש"מ ח"א עמ' יז (עמ' 60)
- כח א. כל תלמיד שאיו תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. לקוטי שיחות עמ' 96 (עמ' 112)
- ל ב. מתוך כובד ראש. מנא הני מילי. ביאור המחלוקת. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 67 ( עמ' 79)
- לה א. אסור לו לאדם שיהנה כו'. לקוטי שיחות עמ' 107 (עמ' 119)
- נג ב. חטוף ובריך. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 69 (עמ' 73)
- נח א. נתקללה בבל נתקללה שכניה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 11 (עמ' 23)
- ס א. שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
- סד א. סיום על מסכתות בני"ך, ברכות נזיר יבמות כריתות. ספר השיחות תשנ"א - ב, עמ' 835 (עמ' 385).
- סד א. היוצא מבית הכנסת כו' תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'. תורת מנחם חלק כ"ג עמ' 248 (עמ' 218)
ירושלמי ריש פ"ה. הלומד מהספר לא במהרה הוא משכח. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
ירושלמי פ"ט ה"ג. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 33 (עמ' 49)
- שייכותה של סיום מסכת ברכות (שהיא תחילת תורה שבע"פ), לסיום התורה שבעל פה, הן במשנה והן בגמרא. התוועדויות תשמ"ו חלק ד', עמ' 239 (עמ' 243)