יסוד המזבח

יסוד המזבח הוא החלק התחתון של המזבח, הבסיס הצמוד לקרקע. חלק זה מעין מדרגה הבולטת מחוץ למזבח, ברוחב אמה ובגובה אמה, והקיף את רוב המזבח: הוא נמשך לאורך הצד הצפוני (32 אמה), כולל הזווית הצפון מזרחית, והצד המערבי (32 אמה), כולל הזווית הדרום-מערבית.

בנין היסוד

בתוך היסוד היה כעין שביל קטן שהוביל אל שביל מים שעבר בעזרה ונקרא אמה שהוביל לנחל קדרון, וכלשון המשנה{{הערה|מדות ג ב</ref>: "וּבְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הָיוּ שְׁנֵי נְקָבִים, כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, שֶׁהַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי וְעַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, יוֹרְדִין בָּהֶן וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן". המפרשים מסבירים כי שני נקבים אלו שהיו במבנה המזבח במקום היסוד, היו מעוצבים כעין תבנית חוטם כדי למנוע מקרה של סתימות{{הערה|מלאכת שלמה על מסכת סוכה ד ט: בליטת חוטם היה עשוי על הנקב שלא יפול עליו דבר לסותמו.</ref>. הנקבים היו כעין צינורות ארוכים שנמשכו מתחת למזבח עד ל"אמה"{{הערה|תפארת ישראל (יכין) על מסכת מדות פרק ג משנה ב: ומתערבין באמה - שדרך הנקבים הנ"ל יורדים הדמים לחלל קטן שתחת המזבח שם, שנקרא שית כלקמן, ומשם שותתין תחת הרצפה במזחילה, אל הנחל הרחב אמה שעובר בעזרה</ref>.

קרן מזרחית דרומית

מקובל כי "קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד"{{הערה|לפי רב הכוונה היא שבצד הדרומי ובצד המזרחי אין יסוד, למעט אמה אחת (בקצה המערבי והצפוני, בהתאמה)</ref>. ולפי לוי בר סיסי הכוונה היא שלא היה זורקים או שופכים לשם דם{{הערה|זבחים נד א</ref>. הסיבה לכך היא מכיון שצד מזרח היה בחלקו של שבט יהודה, וקבלה היה ביד חז"ל שמתן הדמים של המזבח הוא רק בחלקו של שבט בנימין. בטעם הדבר אמרו שהדבר נגזר משמים מכיון שבנימין הצדיק הצטער על כך שלא יזכה שקודש הקדשים יהיה בחלקו, אלא בחלק יהודה שרצועה משטחו נכנסה לבית המקדש ועליה נבנה ההיכל, ולכן זכה שהמזבח וכל מתנותיו יהיו בחלקם: "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן".

שימושו

המטרה העיקרית של יסוד המזבח היה ששפכו לתוכו את שיירי הדם שנותרו בכלי שרת לאחר זריקת הדם. ברוב הקרבנות, כמו בקרבן עולה וקרבן שלמים לא היו צריכים להקפיד שכל הדם יפול לתוך היסוד, ולכן הכהן עומד מרחוק וזורק באצבעו או על ידי הכלי שרת על קרן המזבח. לעומת זאת ישנה דיעה של רבי ישמעאל{{הערה|ישנה מחלוקת אמוראים אם כך אכן דעתו - כמובא בזבחים לז א, שבקרבן פסח שיירי הדם היו ניתנים ב"שפיכה"</ref>, ובמקום לעמוד מרחוק ולזרוק את הדם בחוזק על המזבח, הכהן עומד בנחת ליד היסוד ושופך את כל הדם על קיר המזבח כנגד היסוד, כדי שיפול לתוכו כל הדם{{הערה|רש"י על פסחים דף קכא א: שירי דם - בזריקה מרחוק, דלא איכפת ליה אם נופלים שיריים על היסוד או לא, שירי דם הפסח בשפיכה בנחת, כדי שיפלו על היסוד</ref>.

קיימת מחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא האם השפיכה, שהיא עבודה יותר יסודית שבאמצעותה כל הדם יורד ליסוד ולא רק חלקו, כוללת את עבודת הזריקה, ובמקרה שביצע שפיכה במקום זריקה - יצא ידי חובתו, או לא. דעתו של רבי ישמעאל היא שה"ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא", כפי שנלמד מהפסוק "ודם זבחיך ישפך"{{הערה|כך דעתו של אחד מהדיעות אליבא דרבי ישמעאל - כמובא בזבחים שם</ref> או מסברא{{הערה|כך הדיעה השניה שסוברת שמהפסוק ודם זבחיך ישפך לומדים משהו אחר - כמובא בזבחים שם, ואז הדין הנוכחי נלמד מסברא כמובא בתוספות שם ובפסחים קכא א</ref>. לעומת זאת סובר רבי עקיבא "לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה".