תהלים
תהילים, הוא ספר מהכתובים, אותו חיבר דוד המלך. הכולל מזמורים שונים, ואשר חובר על ידי דוד המלך ע"ה. בספר תהלים מאה וחמישים מזמורים מסוגים שונים: מזמורי הלל, מזמורי הודאה, מזמורי שבח.
יהודים בכל הדורות נהגו לומר תהלים, הן בזמן צרה, והן כתחנונים.
אמירת תהילים אחרי התפילה
מן התקנות של אדמו"ר הריי"ץ הוא לומר את התהלים כפי שנחלק לימי החודש.[1]כמו כן נהגו חסידים לומר את פרק התהלים המתאים לשנותיהם, וכן את פרק התהלים של הרבי ושל הרבנית.
בהיום יום מובא: אמירת תהלים האמור (בכל יום אחר התפלה) אין בזה שום הפרש בין בתי כנסיות של אנשי-שלומינו שי' או מתפללי נוסח אשכנז או נוסח פולין, ד' עליהם יחיו. ומצד אהבת ישראל . . ובפרט לגודל הענין של אמירת תהלים בצבור וכוונתה הפנימית, הנוגע לכלל ישראל ממש בגשמיות, בבני חיי ומזונא, וברוחניות . . עלינו להשתדל בכל מיני השתדלות אשר יוקבע בכל בתי הכנסת מאיזה נוסח שיהיה.[2]
מנהגי רבותינו נשיאנו
הרבי סיפר, שאצל הצמח-צדק, אמירת תהילים שלו היה נפלא מאוד.
מזמור כ"ג
מהעצות היעוצות לחזק רגש הבטחון באם צריך חיזוק הוא לומר מזמור כ"ג בספר התהילים, היינו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר גו'.[3]
בשבת מברכים אומרים לפני התפילה את כל ספר תהלים. ואם נאמר הוא בציבור, לומר קדיש במקום הראוי.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש תשי"ז
- ↑ היום יום א' שבט.
- ↑ אגרות קודש ט'תפז