רבי משה אלשיך
רבי משה אלשיך (מכונה האלשיך הקדוש) (ה'רס"ז, - י"ג בניסן ש"ס,), היה פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורה (המכונות 'אלשיך'), שד"ר, ופוסק בצפת. תלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה.
בתורת החסידות
בכמה וכמה מקומות מבססים רבותינו נשיאי חב"ד הסברים עמוקים על דברי האלשיך הקדוש, ולקמן כמה מהם:
- בריבוי עצום של מקומות מצטט הרבי (בפרט, ותורת החסידות בכלל) שוב ושוב את פירוש האלשיך הקדוש[1] על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[2] - "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד".
- בליקוטי שיחות[3] מסביר הרבי על פי דרבי האלשיך הקדוש מדוע לא פוגעים הנגעים ברשעים (אלא בצדיקים בלבד, הקרויים "אדם"), שהדבר דומה לאדם מלוכלך מאד. שאצל אדם כזה תוספת לכלוך קטנה אינה מורגשת עליו, משאין כן אצל אדם נקי נרגש כל כתם.
- את הנאמר בפרק ד' בתניא שהשגת האדם בתורה תלויה בשורש נפשו למעלה, מסבירים[4] על פי הסיפור הידוע על האלשיך הקדוש, שבשמעו דברי תורה מפי רבנו האריז"ל בתורת הסוד היה נרדם תוך כדי שמיעה. וחלשה דעתו מאד עד שאמר לו האריז"ל שנשמתו שייכת לעולם הדרוש ולא לעולם הסוד.
- בספר עבודת ישראל[5] מובא ביאור בשם האלשיך הקדוש מדוע תלויה ביאת המשיח בכל אחד ואחת (ולא רק בצדיקי הדור)
- "כי בוודאי מן הנמנע לצדיק יחידי בלי זכות דורו כלל להביא מלך המשיח ולבנות בית המקדש. ולכן חייב כל אדם מישראל לתקן מעשיו וימיו ושנותיו ולעשות על כל פנים הכנה לגאולה - שלא יהיה העיכוב מצדו ח"ו.