נשיא
נשיא הוא תיאור לאדם המנושא על אחרים. כשמוזכר נשיא סתם בתורה הכוונה לאדם הנושא בתפקיד שררה הגבוה ביותר - בתחומו - בעם, ו"אין על גביו אלא ה' אלוקיו", כגון מלך שהוא ההנהגה המעשית הגבוהה ביותר. או נשיא הסנהדרין שהוא ההנהגה התורנית הגבוהה ביותר.
ההבדל הבולט ביותר בין הנשיא לשאר העם הוא שדיניו בהבאת קרבנותיו שונים מאלו של יהודי רגיל, ומבוארים בפרשת ויקרא "אשר נשיא יחטא לאשמת העם".
נשיא בזמן המשנה
בזמן המשנה נשיא היה תואר שניתן לצאצאי בנותיו של דוד המלך הלא הם הלל וצאצאיו עד רבי יהודה הנשיא ובנו שמילא את מקומו.
בתחילה היתה משרת הנשיא החשובה ביותר בעם גם מצד הוצאת הדין לפועל, אך בתקופת רבי יהודה הנשיא העביר המלכות את כח הוצאת הדין לידי "ריש גלותא" ומשרת הנשיא נהייתה בגלוי משנית בחשיבותה לתפקיד הריש גלותה שבבבל, ובעוד שצאצאיו של בני דוד המלך כיהנו בתפקיד הריש גלותא בארץ ישראל, כיהנו צאצאיו בנותיו של דוד המלך בתפקיד שהוא שררה קטנה יותר[1] וזאת על פי הפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט מיהודה אלו ריש גלותא שבארץ ישראל הרודים בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיא שבחו"ל.
על פי ההלכה אין הנשיא נחשב לנשיא שהוא מלך המוזכר בתורה לענין הבאת קרבנות, שכן הגדרה של מלך הוא ש"אין על גביו אלא ה' אלוקיו", ואילו הנשיאים שבארץ ישראל לא היתה להם שררה מוחלטת, מכיון שהיו תלויים בידי הריש גלותא שבבבל[2].
צאצאיו של הלל הזקן הם אשר כיהנו בתורת הנשיאות בזמן המשנה, עד רבן שמעון בן גמליאל ובנו רבי יהודה הנשיא.
מקובל היה שמשרת המנהיג היתה מחולקת בין נשיא סנהדרין לבין האב"ד, שבעוד שנשיא הסנהדרין היה המנהיג בתחום התורני והכריע את כל הספקות, היה האב"ד המנהיג בתחומים האחרים של כלל ישראל[3].
נשיא הדור
| ערך מורחב – ראש בני ישראל |
תורת החסידות גילתה[4] כי בכל דור ישנו נשיא הדור הכולל את נשמות כל בני ישראל שבדורו, כוחו של הנשיא הוא כח רוחני, לקשר בין כל נשמות ישראל לה' על ידי הניצוץ הפרטי שיש לכל אחד מבני ישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ניצוצי רבי, על נשיאות חב"ד - לקט התבטאויות של הרבי סביב ענין הנשיאות, בתוך שבועון התקשרות ערב י' שבט תשע"ז