נתן ילין מור

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־02:53, 16 בנובמבר 2016 מאת יעקב בן שמואל (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "נתן ילין-מור (כ"ג סיוון ה'תרע"ג - א' אדר ה'תש"מ) היה ממנהיגי מחתרת הלח"י, עיתונאי, סופ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נתן ילין-מור (כ"ג סיוון ה'תרע"ג - א' אדר ה'תש"מ) היה ממנהיגי מחתרת הלח"י, עיתונאי, סופר וחבר כנסת.

קורות חייו

נולד בעיירה גרודנו שברוסיה תחת השם נתן פרידמן.

בגיל 13 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר, ובהמשך הפך להיות קצין הנציבות של התנועה בפולין. בשנת ה'תרצ"ו הצטרף למחתרת אצ"ל, והיה לעורך של ביטאונה בשפה האידית.

בשנת ה'תש"א עלה לארץ ישראל, שם הצטרף למחתרת הלח"י. בשנת ה'תש"ב נעצר על ידי השלטונות הבריטיים ושהה במחנה המעצר בלטרון. בשנת ה'תש"ג נמלט יחד עם קבוצת אנשי לח"י מן המחנה, והצטרף להנהגת הארגון.

לאחר הקמת המדינה נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפלגת הלוחמים שהקים הלח"י.

בעקבות מבצע סיני שנערך בשנת ה'תשט"ז, הצטרף לתנועת שמאל קיצונית בשם "הפעולה השמית", ומאז החל לפרסם דעות שמאליות-קיצוניות בטוריו בעיתונים 'ידיעות אחרונות' ו'אלגעמיינער זשורנאל'.

הפגישה עם הרבי

בראש השנה ה'תשל"ז הגיע, לבקשת עורך ה'אלגעמיינער זשורנאל' ר' גרשון ג'ייקובסון, לחלוקת כוס של ברכה.

לאחר שהרב ג'ייקובסון הציג את ילין-מור לפני הרבי, אמר לו הרבי שהוא נוהג לקרוא את טוריו באופן קבוע, ועודד אותו להמשיך בכתיבתו. ילין-מור תהה באוזני הרבי, איך יתכן שהרבי קורא את טוריו, שמלאים בדברי כפירה, ואף מעודד אותו להמשיך בכתיבה, והרבי השיב לו שכל אחד צריך לנצל את הכשרונות שקיבל מהקב"ה, ולכן הוא מעודד אותו להמשיך לנצל את כישרונו. לאחר מכן עודד אותו הרבי להתחזק בשמירת התורה והמצוות.

לפני מותו הביא ילין-מור לר' גרשון ג'ייקובסון בתוך מעטפה טור שכתב, וביקש לפרסמו לאחר מותו.

בטור הוא תיאר כיצד הוא מגיע לגהינום, על מלחמתו נגד קודשי ישראל, ושם הוא רואה אור שחודר את קירות הגהינום. "תשאלו מה זה האור הזה?" כתב, "זהו אור הנשמה של מנהיג ישראל וקודשו רבי מנחם מענדל שניאורסון שליט"א", ילין-מור גולל את סיפור פגישתו עם הרבי, והוסיף שהזכות היחידה שיש לו היא פגישתו עם הרבי.

בהמשך לכך, שלח ילין-מור לרבי את ספרו "לוחמי חירות ישראל" על מחתרת הלח"י.

בתגובה שלח לו הרבי מכתב, ובו עורר אותו לא להתעסק רק בכתיבה, אלא גם בעשייה בפועל.