רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)

אדמו"ר האמצעי הוא האדמו"ר השני לשלשלת חב"ד לאחר אביו אדמו"ר הזקן. נולד בט' כסלו תקל"ד לאביו אדמו"ר הזקן ולאמו הרבנית סטערנא.

הסתלק בט' כסלו בשנת תקפ"ח ומנוחתו כבוד בעיר ניעז'ין.

לידתו

לאחר 14 שנה מיום חתונתו של אדמו"ר הזקן, בהם נולדו לו רק בנות. ביקש ברכה ממורו, המגיד ממזריטש שיזכה לבן. אמר המגיד לאדמו"ר הזקן: "במה יזכה נער את אורחו" – ע"י הכנסת אורחים זוכים שייוולד נער.

לפני הסתלקותו גילה לאדמו"ר הזקן את הסדר של "שלום בן זכר" ואמר לו שייוולד לו בן, שיקרא לו על שמו ובלילה לפני הברית זכור ותזכיר את שאמרתי לך הלילה.

שנה לאחר מכן ביום ט' כסלו ה'תקל"ד נולד רבי דובער הנקרא ע"ש המגיד ממזריטש ובליל הברית, בנוכחות ר' מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקליסק הזכיר אדמו"ר הזקן את אשר אמר לו רבו.

בפעם הראשונה שרחצו את התינוק, נתן האדמו"ר הזקן חתיכת בד מיוחדת שהייתה שמורה אצלו בכדי לחתל בה את ר' דובער.

נישואין

אביו בחר עבורו שידוך, את בתו של מלמד עני מהעיירה יאנאוויטש, שהתאונן בפניו כי ראשו טרוד כיצד יחתן את שלושת בנותיו שהגיעו לפרקן ועל כן אינו יכול להתפלל בכוונה הנדרשת מחסיד. אדמו"ר האמצעי שהשתוקק לשמוע את דרושי החתונה שיגיד אביו, רצה בשידוך שיבוא לפועל במהירות האפשרית, ובגיל 14 שנת ה'תקמ"ח נשא את הרבנית שיינא לאישה.

קבלת הנשיאות

מצעירותו ניכר בכישרונות גאוניים, תפיסה וזיכרון מופלאים, היה מתמיד עצום ומופשט מענייני העולם. נהג להתפלל בשמחה ובשקט פנימי. כיון והיה חלוש בגופו אביו היה אומר לפניו חסידות שהייתה מחיה ומחזקת אותו. לאחר הסתלקות אביו קיבל את הנשיאות והיה השני לאדמו"רי חב"ד. היה לו ניגון מיוחד אותו ניגנה מקהלת האדמו"ר בעת התוועדות.

האדמו"ר האמצעי נאסר לאחר שהלשינו כי הוא שולח כספים לארץ ישראל. ביום י' בכסלו ה'תקפ"ז נשלחה פקודה לשחרור משר המחוז.

הסתלקותו

אדמו"ר האמצעי רמז לחסידים על הסתלקותו באומרו כי מרומזות גזירות על שנת תקפ"ח, ופעם אמר כי אביו נלקח לפטרבורג (בפעם השניה) בגיל 54 ואז בחר ביסורים וכפי הנראה השאיר לו את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר הימים הנוראים בחזרתו לליובאוויטש, חלה ונאלץ לשהות בנעז'ין. חוליו התגבר וכאשר נגעו בו היה מתעלף, כך עד ח' כסלו. אז רצה לכתוב חסידות בענייני חנוכה וכיון שלדבריו כל העולם שרוי בצער, לא רצה להתענג ועל כן לא כתב. אמר לחסידיו ללכת לבתיהם בשמחה ולומר "לחיים". בלילה התעלף רבות, ביקש להלבישו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים. ביום רביעי שנת ה'תקפ"ח התחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו" בהתלהבות עצומה, לפני עלות השחר סיים במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" ומייד הסתלק בגיל 54.

מספריו

אל תצר את מואב.
אמרי בינה.
בד קודש.
ביאור זוהר.
דרך חיים.
המאסר והגאולה של אדמו"ר האמצעי.
מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית, שמות (2 כרכים), ויקרא (2 כרכים), במדבר (5 כרכים), דברים (4 כרכים), דרושי חתונה (2 כרכים), נביאים כתובים, קונטרסים, תקע"ז.
נר מצווה ותורה אור.
עטרת ראש.
פוקח עיוורים.
פירוש המילות.
פסקי דינים על שו"ע יו"ד – אבה"ע.
שערי אורה.
שערי תשובה.
תורת חיים בראשית, שמות (בראשית כרך 1)

משפחתו

אביו: אדמו"ר הזקן.
אמו: הרבנית סטערנא.
בניו: ר' ברוך ור' מנחם נחום.
אשתו: הרבנית שיינא.
בנותיו: אסתר מרים, ביילא, ברכה, דבורה לאה, חיה מושקא, מנוחה רחל (סלונים), שרה (נפטרה בנעוריה).
חתנו: אדמו"ר הצמח צדק.