צבי
צבי הוא חיה משבעת החיות הטהורות ומותרות באכילה. משמש במקרא ובתלמוד כדוגמא במשלות רבים.
כאשר הצבי רץ, דרכו להביט לאחוריו, ועל כך נאמר "הוי רץ כצבי", שה"רצוא" יהיה על דעת ה"שוב" שאחר כך. ולכן הארבעה שנכנסו לפרדס[1], שהם בן עזאי, בן זומא, אחר לא יצאו ממנו בשלום מלבד רבי עקיבא שהרצוא שלו היה בבחינת רצוא ושוב.
ריצתו של הצבי מיוחדת גם בכך שלרוב מהירותו אין אדם יכול לרכב עליו בדרך ריצתו בשונה מריצת הסוס, כי הוא למעלה מסדר ההשתלשלות[2].
הערות שוליים
- ↑ חגיגה י"ד ע"ב
- ↑ רשימות חוברת ו'.