יהודה מאיר שפירא
הגאון רבי מאיר יהודה שפירא זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין, מענקי התורה והחסידות בדורו, ומייסד תקנת דף היומי.נולד בעיירה שאץ שברומניה ביום ז' אדר תרמ"ז, לאביו הגאון הצדיק רבי יעקב שמשון זצ"ל[1].
משחר ילדותו היתה התמדתו בלימוד התורה לפלא, לא מש מספריו משעת בוקר מוקדמת עד שעות הלילה המאוחרות. כשהיה בן תשע שנים כבר ידע את שו"ע "יורה דעה" עם נושאי כליו בעל פה. בהגיעו למצוות החל ללמוד במחיצת סבו הגאון רבי שמואל יצחק שור בעל ה"מנחת שי" אב"ד מאניסטרישץ, ואצלו רכש את דרכי ההוראה ואת הכשרון הנפלא לעסקנות בעניני הכלל. בהיותו בן ט"ז שנים נפטר סבו והנער חזר לעירו ושם נקרא בפי כל "העילוי משאץ".
כשעבר הגאון האדיר המהרש"ם מברעז'אן בשאץ ופגש את הנער, כתב עליו בהתפעלות:
- "בעברי דרך בוקבינה ראיתי בחור נפלא אחד שלגדולות נוצר, התווכחתי אתו הרבה בהוויות דאביי ורבא ונהניתי מאד מדבריו, וברכתי עליו: ברוך יוצר המאורות".
הגאון הצעיר החל לעסוק גם בחכמת הקבלה, בספרי החסידות תולדות יעקב יוסף וכתבי [[אדמו"ר הזקן]]. כמו"כ העמיק הרבה בחכמת האסטרונומיה ובעניני קידוש החודש. באלול תרס"ו נשא את בתו של אחד מגדולי חסידיו של האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב זצוק"ל. לאחר נשואיו כתב את ספרו "אמרי דעת" על התורה, וקיבל את הסכמותיהם הנלהבות של גדולי הדור, אולם הספר אבד בבית הדפוס. בן עשרים וארבע שנים היה כשמינוהו בשנת תרע"א לישב על כס הרבנות בעיר גלינא שם ישב עשר שנים. אח"כ היה שלש שנים רב בעיר סאנוק בגאליציה. בחורף תרפ"ג התמנה ע"י גדולי ישראל ליצג את היהדות האורטודוקסית ב"סיים" הפולני, שם הביא לקידוש שם שמים ברבים.
בכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בשלהי תרפ"ג בוינה, הגה את רעיון "הדף היומי" שהפך לנכס עצום לרבבות יהודים מאז ועד היום. בתרפ"ד נבחר לכהן כרבה של העיר המעטירה פיעטרקוב, ואז הניח את אבן הפינה ל"ישיבת חכמי לובלין". בתקופה שבה בנה את הישיבה הדפיס את חיבורו הגאוני שו"ת "אור המאיר". את בנין הישיבה המפואר חנך בכ"ח סיון שנת תר"צ בנוכחות עשרות אלפי אורחים מכל אירופה, ובמעמד מאות רבנים ואדמורי"ם מגדולי הדור. באותו היום הכתירוהו גם כרבה של לובלין.
בישיבת חכמי לובלין, למדו מאות בחורים אשר קיבלו בה את כל צרכיהם בהרחבה, ורבים מהם צמחו לגדולי תורה. עשרות מהם כיהנו כרבנים בערי פולין לפני השואה.
מצבה הכספי החמור של הישיבה, אילץ אותו לקבל על עצמו את רבנות העיר לודז' המעטירה, שהתחייבה לשלם את כל חובות הישיבה. אך באמצע הכנותיו האחרונות לנסיעה ללודז' נפל למשכב, ואחרי שלושה ימים באור ליום שישי ז' מרחשון עש"ק פ' לך לך תרצ"ב, קרא לקבוצה מתלמידיו לחדרו, ציוה עליהם לשתות "לחיים" ולשיר בשמחה את ניגוניו האהובים שהלחין )וביניהם הניגון "בך בטחו אבותינו"(, וכך יצאה נשמתו בטהרה ובשמחה, כשהוא בן מ"ג שנים בלבד. בשנת תשי"ח העלו תלמידיו את ארונו להר המנוחות בירושלים.
אודים מוצלים מאש מתלמידיו הרבים זצ"ל זכינו עוד להכיר בדורנו, ביניהם הלא הם הגאונים הצדיקים הגרב"ש שניאורסאהן ראש ישיבת טשעבין )שהוציא לאור ספר מחידושי רבו: "מרגניתא דרבי מאיר"(, הגר"פ הירשפרונג גאב"ד מונטריאול, הגר"י פלקסר ראב"ד אגודת ישראל, ויבדל לחיים טובים הגר"ש וואזנר גאב"ד "זכרון מאיר".
בשיחת ש"פ צו תשל"א כאשר דן הרבי בפירוש רש"י עה"פ[2] והסיר את נוצתו במוראתה, אמר: "בחתונתי שהתקיימה בוורשה, נכח גם הרב ר' מאיר שפירא מלובלין, שהעניק לי במתנה את ספרו "אור המאיר" ולאחר מכן אף נטל חלק בשבע ברכות. מורי וחמי חבבו ביותר ורצה מאד שאשוחח אתו בלימוד.. התבוננתי אז בספר, ובין התשובות מצויה אחת העוסקת בפירוש רש"י זה הנידון עתה". סיפור זה סיפר הרבי בתור "התנצלות" על שמציין לספר שלא כל כך מצוי: "אל תחשדוני שאני בקי בכל ספרי השו"ת.. עיינתי אז[3] בספר, ומאז נשארו הדברים בזכרוני". גם במכתב המודפס באגרות קודש חכ"ד אגרת ט'מו, אל אחיו של הגר"מ שפירא, מציין הרבי לתשובה ב"אור המאיר" בענין עבורי השנה, ומתבטא "רשום בזכרוני" )וכן מזכיר תשובה זו גם במכתב הנדפס בלקו"ש חי"א ע' 311 (. על גליון ספר זה שהעניק הגאון זצ"ל במתנה לרבי ליום נשואיו, רשם בכתב ידו: "מתת דרשה לענבי הגפן בני אבהן עילאין קדישין, ביום החתונה ג' וישלח תרפ"ט בעיר ווארשא יצ"ו, מאת המחבר".
הגה"ח רבי שמואל זלמנוב ז"ל מספר )"כפר חב"ד"
- )358
"זכיתי להשתתף בעצמי בשמחת הנשואין. ולא עוד אלא שבחלקי נפלה הזכות להיות המלצר הממונה על השלחן הראשי בו הסב החתן שליט"א, לידו החותן כ"ק הרבי נ"ע, ולידם גדולי האדמורי"ם וחשובי הרבנים של וורשה באותם הימים.. זכיתי לראות איך כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע פנה אל הגאון המפורסם רבי מאיר שפירא זצ"ל רבה של לובלין, שישב בסמוך לחתן, והציע לו לשוחח עם החתן בדברי תורה. הגרמ"ש פנה איפוא אל כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר: "נו זאגט עפעס" )"נו אמור משהו"(.. "ראיתי איך במשך שעה ארוכה דיבר כ"ק אדמו"ר שליט"א אל הגרמ"ש. הרבי שליט"א דיבר בשקט ובמתינות, ובמשך כל הזמן ישב הגרמ"ש והקשיב בדריכות, ורק העיר אי אילו הערות קצרות. הדבר נמשך כאמור שעה ארוכה, ובסיומה פנה הגרמ"ש אל הרבי נ"ע ואמר: "ליובאוויטשער רבי, איהר האט גינומען אן איידים א גאון עולם" )"הרבי מליובאוויטש, לקחתם חתן גאון עולם"(. "למחרת החתונה, במסגרת תפקידי כ"שומר" לחתן, הייתי בבית המלון שבו התאכסן הרבי שליט"א, ושם הייתי עד לביקור מיוחד של הגרמ"ש ע"ה שבא להעניק לחתן "דורון דרשה" את ספרו שו"ת "אור המאיר".. הם נכנסו לחדר צדדי וישבו שם כמה שעות, שבסיומן יצא הגרמ"ש ע"ה בהתפעלות גדולה. גם בשיחתו עם כ"ק האדמו"ר מסדיגורה שליט"א כשביקרו ביום ד' תמוז תש"מ, סיפר הרבי, כי באותה הזדמנות שוחח עם הגאון זצ"ל בלימוד. שלש שנים לאחר מכן, כאשר השיא הרבי הריי"צ את בתו שיינא הי"ד, שלח הגר"מ שפירא את המכתב דלקמן: רבי מאיר השתתף בחתונתו של הרבי שהתקיימה בי"ד כסליו תרפ"ט.
בש"פ צו תשל"א הזכיר הרבי את נוכחותו של מהר"מ שפירא מלובלין:
"בחתונתי שהתקיימה בוורשה, נכח גם הרב ר' מאיר שפירא מלובלין שהעניק לי בתור "דרשה גישאנק" [=דורון-דרשה] את ספרו "אור המאיר", ולאחר מכן אף נטל חלק ב"שבע ברכות". מורי-וחמי חיבבו ביותר ורצה מאד שאשוחח עמו בלימוד".
מסופר שהחתן אכן שוחח זמן ארוך עם רבי מאיר. בסיום שיחתם פנה רבי מאיר אל הרבי הריי"צ ואמר: "ליובאוויטש'ער רבי, איר האט גענומען אן איידים א גאון עולם" [= הרבי מליובאוויטש, לקחתם חתן גאון עולם].