משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן

הפרטים של סעודת הלויתן עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר הנה ימים באים ח"ב)

הייעוד	במדרשי חז"ל	ביאורו בפשט	ביאורו ע"פ דרוש וסוד	בחסידות	מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה)
עניינה של הסעודה	"אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא"	סעודת הנישואין בין בנ"י לה'	דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) "עוד מעט אחת היא", עוד "מעט" - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין.	תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש	מי שלא אכל מאכלים אסורים
זמנו	תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי לתנאים	ה'ת"ח	בספרו הזוהר, חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק "בשנת היובל הזאת" מחשב את הקץ כך: "הזאת" מספרו ה'ת"ח. בשנת הת"ח "תשובו איש אל אחוזתו"	בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים בפולין ואוקראינה ונקראו בשם גזרות ת"ח ות"ט
גשמי או רוחני	"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" ובזהר שעיקר הסעודה רוחני	רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית וכן ביארו את הזהר.	לרמב"ם (וכן מהר"ל) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ועוד ראשונים - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש והרמב"ן מוכיח כן דאל"כ מאי קמ"ל "אין בו אכו"ש", אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם	בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוו(בימה"מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה	ע"י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה"ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב"תפלות שכנגד קרבנות תקנום")
לויתן	"ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים".	ד'רכ"ח	דעתו מובאת במסכת עבודה זרה (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}}
שור הבור	(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב"ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם	ד'רל"א	דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו "אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם" ובפירוש רש"י כתב: "לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן"
קניגיא	איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) "הקב"ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב"ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו"	ה'רכ"ח	דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של רש"י יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח
שחיטת השור	דור שני לאמוראים	ה'רל"ח	מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים"
אכילתם	"יכרו עליו חברים" והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה"{{ילקוט שמעוני (עה"פ) ובהמשך התיאור "ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו"}}	ד'רצ"א (ד'רל"ה)	דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד"
מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה)	"אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני" ובזוהר שמרמז על תורה שיתגלה אז.	ד'ר"נ	דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד"
יין המשומר	שנות כהונתו: ד'תרפ"ח - ד'תש"ב	ה'קס"ג	בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה רש"י בדניאל (ז, כה) "כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים" הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ"ח) יוצא ה'קס"ג
דוד יברך	ד'ת"ת - ד'תתס"ה	ה'קי"ח	בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים", מפרש: "ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו"
(סוכה מ)עורו של לויתן	ד'תתצ"ד - ד'תתקס"ד	ד'תתקע"ו	באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'" יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה"	בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: "בזמן האמור ד' אלפים תתקע"ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, הרמב"ן שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז"ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, הראב"ד שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא"