המשכה והאצלה
הלשונות המשכה והאצלה מבטאות את השוני התהומי שבין הנבראים לעולם האצילות[1].
הקושי בהבנת מציאות הספירות
הנבראים הם "מחודשים" (יש מאין), ולכן מהות מציאותם (גם בשעה שהם קיימים) היא "אין"[2] (מאחר והם "עשויים" מ"אין", שהרי הקב"ה לקח "אין ואפס" וממנו עשה את ה"יש"). אבל חס ושלום לומר דבר כזה על הספירות דאצילות (שהם "אין" או "בטלים במציאות") – שהרי הן אלוקות, וממילא הן מציאות אמיתית מצד עצמן (ולא כהנבראים – שכל מציאותם היא רק מצד רצון ה').
וממילא נשאלת שאלה עצומה: כיצד "מסתדרת" העובדה שהספירות הן מציאות עם האמונה שה' הוא אחד הפשוט? אם הוא אחד פשוט (שאינו מורכב מחלקים ואיברים), מה הפירוש בזה שיש לו רצון וחכמה ובינה וחסד וכו'?
הסבר אדמו"ר הזקן
ועל זה עונה אדמו"ר הזקן[3] שהספירות הן "המשכה והאצלה", היינו, שאינן מחודשות מאין אלא המשכה והאצלה שלו[4].