יוסף מלובני

ר' יוסף מלובני הינו חזן של בית הכנסת בשדרה החמישית במנהטן, ומחשובי החזנים היהודים בעולם מעל חמשים שנה, מכהן בבית הכנסת שבשדרה החמישית בניו יורק. הוא משמש גם כפרופסור ללימודים מתקדמים במוזיקה דתית יהודית בבית הספר למוזיקה יהודית ע"ש פיליפ ושרה בלז ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק.

ר' יוסף מלובני באירוע לזכר ר' גרשון בער ג'יקובסון.

תולדות חיים

נולד. וגדל בתל אביב, למד בבית הספר הדתי ביל"ו, שם התחיל את קריית הזמר במסגרת מקהלת הנערים המפורסמת שפעלה במסגרתו, ושעליה ניצח החזן הנודע שלמה רביץ.

בהמשך, למדתי באקדמיה הישראלית למוזיקה שבאוניברסיטת תל אביב ואחר כך שימשתי חזן בצה"ל, ביוהנסבורג ובלונדון, לפני שעברתי עם משפחתי בשנת תשל"ג (1973) לניו יורק, כדי לשמש חזן בית הכנסת שבשדרה החמישית במנהטן, משרה בה אני משרת מאז ועד היום.

קשר עם הרבי

כשלושה חודשים אחרי הגעתו לניו יורק, הוזמן על ידי אחד מחברי הקהילה להצטרף אליו להתוועדות של הרבי. במהלך ההתוועדות הוא הציג את ר' יוסף בפני הרבי, וזו הייתה התחלתה של מערכת יחסים ארוכה עם הרבי.

פעמים רבות העניק לו הרבי ברכות להצלחה בתחום עיסוקי, ואף דחק בי לנסוע ולהרבות בהופעות וקונצרטים, בכללם גם קונצרטים שנערכו לטובת גיוס תרומות למטרות צדקה.

באחד המפגשים עם הרבי, הוא אמר לו "כבד את ה' מגרונך", ומיד הסביר, "על הפסוק [ממשלי]'כבד את ה' מהונך', אומרים חז"ל, שאת המילה 'הונך' [רכושך] אפשר לדרוש ולקרוא גם 'גרונך', כלומר, לכבד את ה' בקולך – וזו הוראה המכוונת לחזנים".

הרבי חייך והעיר, "אם אני אנסה זאת, אינני יודע אם אצליח – ייתכן שהקהל יקום ויברח. אבל כאשר אתה שר, יותר אנשים מגיעים, וכתוצאה מכך הם גם מגבירים את התרומות שלהם".

שמירת שבת שתשנה ההיסטוריה

בהזדמנות אחרת, אחרי סדרה של קונצרטים שערך בברית המועצות, הרבי הרעיף עלי שבחים באופן מיוחד. בחודש אייר תשמ"ט )1989 - )כשלוש שנים אחרי שהמשטר הסובייטי החל במדיניות ה'גלאסנוסט' וה'פרסטרויקה' – נסע למוסקבה על פי הזמנתו של הרב רלף גולדמן מארגון הג'וינט האמריקני. בעקבות סירובם של הסובייטים להתיר ביקור של רבנים, עלה רעיון להביא למדינה זמרים יהודיים, ולכך הם לא התנגדו.

כך התקיימו סדרה של קונצרטים במטרה להביא מעט יהדות מסורתית ליהודי ברית המועצות, ואחרי ששב מהביקור, הרבי ביקש לפגוש ר' יוסף . הרבי התעניין במיוחד לדעת כיצד הצליח לגרום להסרת המיקרופון בית הכנסת ארכיפובה מוסקבה.

ר' יוסף סיפר לרבי: עלי הוטלה המשימה להוביל את תפילות השבת באותו בית כנסת, שהמבנה המרשים שלו סיפק אקוסטיקה טבעית מעולה. ביום שישי אחר הצהרים הלכתי לסייר בבית הכנסת כדי לערוך היכרות מוקדמת עם המקום, וכאשר עליתי על בימת החזן, הבחנתי במיקרופון. שאלתי את רב בית הכנסת, "מה זה?" נדהמתי מהעובדה שהם היו רגילים כך לחלל את השבת. הוא הסביר לי שבלעדיו, הקהילה אינה מצליחה לשמוע היטב את בעל התפילה. "לא כשאני כאן", אמרתי. "ה' בירך אותי בקול עוצמתי". הרב הסכים לכבות את המיקרופון, אבל לא הייתי מוכן להסתפק בכך, שכן המיקרופון עדיין ניצב שם במקומו, ואנשים עלולים היו לחשוב שאני משתמש בו. הוא הציע להסיר את ראשו של המיקרופון, כך שרק המעמד של המיקרופון נשאר במקומו, אך התעקשתי שגם זה יוסר משם. התברר שהם היו חייבים לשבור את הבטון כדי לבצע זאת, אבל הדבר נעשה לבקשתי. כך סיפרתי לרבי, והוא שיבח מאוד את מה שעשיתי.

"זה יחזק את היהדות", אמר הרבי. "זהו הישג של ממש. המסירות שלך למען שמירת השבת תשנה את ההיסטוריה!"

ילד מיוחד

אחד הדברים שהרבי חיזק ועוד את ר' יוסף ומשפחתו הייתה זו שנגעה לבנו, זאבי, שנולד עם אוטיזם חמור.

בתקופה שהתוגרר בלונדון, נמסר אותו מוסד יהודי מקומי, וכאשר עברנו לניו יורק, המלצתו של הרבי הייתה שעדיף יהיה לא לטלטלו למוסד אחר ובלתי מוכר מעבר לים. עם הזמן ניכר שבית ספר בלונדון לילדים בעלי צרכים מיוחדים, היה טוב יותר ממוסדות אחרים שראינו, ולכן החליט להשאירו שם, בהתאם להמלצת הרבי.

בחודש כסלו תש"נ עבר יחד עם אשתו, לחלוקת הדולרים לצדקה, וביקש ברכה מיוחדת עבור בנו, זאבי. בתגובה, אמר להם הרבי תשובה ששינת את תפסת עולמם.

"האוטיסטים", הסביר הרבי, "אין פירוש הדבר שאין להם קשר לאף אחד; אין להם קשר עם אנשים, אבל עם הקב"ה יש להם קשר כמו לאחרים, ואפילו יותר מכך. מאחר שהם אינם עסוקים בבני אדם, הם פנויים יותר לעסוק בקשר עם ה' ".

הדבר שינה את כל המחשבה על הילד ור' יוסף גילה שהילד מצליח לברך, וגם שמייקר מאוד את הטלית קטן, והוא סיפר על כך לרבי

"האם יש לו קופת צדקה בחדרו?", שאל הרבי. כשהשבתי בשלילה, הורה הרבי שנדאג לקבוע קופה בחדרו. הוא ציין שהנהלת המוסד בוודאי לא תתנגד לכך, שכן צדקה היא משהו שכולם מעריכים. "יהיה זה לטובתו", הוסיף הרבי. "כאשר אנשים יבואו לבקר אותו, הוא יוכל להזכיר להם שעליהם לתרום לצדקה".

ר' יוסף עשה כעצת הרבי, וכעבור שנתיים הגיע לרבי וסיפר לו על ההשפעה החיובית שהייתה לעצתו על בננו. מאז שקיבל את קופת הצדקה ואת ברכת הרבי, החל זאבי להגיב בצורה טובה יותר. הוא החל להיות פעיל יותר, ולגלות יותר הבנה לנאמר לו.

בשמעו את הבשורה הזו, העניק לנו הרבי דולר נוסף, באומרו, "שלחו את הדולר הזה להנהלת המוסד שלו, ובקשו מהם שישימו את זה בקופת הצדקה שבחדרו".