מניין בני ישראל
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מובא במדרשים[1] שבתשע הזדמנויות במהלך ההיסטוריה היהודית נמנו בני ישראל והמניין העשירי יהיה לעתיד לבוא.
עשרת המניינים
בני ישראל נמנו עשר פעמים והם:
- כשבני ישראל ירדו מצרימה, (דברים י, כב): "בשבעים נפש ירדו".
- כשבני ישראל עלו ממצרים (שמות יב, לז): "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי".
- אחר חטא העגל (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל".
- במסע הדגלים בתחילת ספר במדבר.
- בימי יהושע בחלוקת הארץ, הציווי בפרשת פינחס (במדבר כו, א).
- בימי שאול (שמואל א טו, ד) "ויפקדם בטלאים".
- בימי שאול (שמואל א יא, ח) "ויפקדם בבזק".
- בימי דוד (שמואל ב כד, ט): "ויתן יואב את מספר מפקד העם".
- בימי עזרא (עזרא ב, סד): "כל הקהל כאחד ארבע רבוא".
- לעתיד לבוא (ירמיה לג, יג): "עוד תעברנה הצאן על ידי מונה".
המניין העשירי
המניין העשירי שיתקיים לעתיד לבוא, הנרמז בפסוק "עוד תעברנה הצאן על ידי מונה"[2], יהיה או על ידי מלך המשיח כתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק[3], או על ידי הקב"ה בעצמו כמובן מדברי הילקוט שמעוני על [4].
בתורת החסידות[5] מבואר, שעשרת המניינים הם כנגד עשר הספירות והמניין העשירי הוא על ידי בחינת הכתר. ולכן יהיה כמובן במפרשים או על ידי מלך המשיח או על ידי הקב"ה בעצמו. כפי שמביא בזה הילקוט שמעוני שבתשעה מניינים שנמנו בני ישראל היה על ידי בני אדם, אבל המניין דלעתיד לבוא יהיה הוא לבדו ית' המונה.
עניין המניין
"דבר שבמניין אינו בטל".
אנו אוהבים לספור דברים החביבים עלינו כדי לדעת כמה יש לנו ממנו; ב) כדי לוודא שמספרם של בני ישראל רב דיו כדי שיזכו להתגלות אלוקית בתוכם עם הקמת המשכן; ג) ספירת הלוחמים כהכנה לקראת כיבוש ארץ ישראל
צורת המניין
מי הנמנים
במניין הראשון שהיה כשבני ישראל ירדו מצרימה התורה מפרטת את רשימת המשתתפים במסע הירידה למצרים. הרשימה מכילה רק את הבנים והבנות והנכדים של יעקב אבינו (היא לא כוללת את נשותיהם של השבטים כי הן לא היו בנותיו של יעקב).
במניין השלישי והרביעי, שהיו שניהם בשנה השניה ליציאתם ממצרים, ציווה ה' את משה רבינו לערוך מפקד אוכלוסין של כל הגברים בבני ישראל מגיל עשרים ומעלה. המפקד נערך בניהול משה, אהרון ונשיאי השבטים. גם בשבט לוי נערך מפקד נפרד על פי צווי ה', אלא שבשונה מהמפקד הכללי נספרו כל הגברים מבן חודש ומעלה.
כך גם במניין החמישי שהתקיים על פי ציווי ה' לאחר המגיפה המסופרת בסוף פרשת בלק, כאשר משה רבינו מעביר את שרביט ההנהגה ליהושע, נמנו מבן עשרים שנה ומעלה.
במה מנו
במניין השלישי, שהיה אחרי חטא העגל בפרשת כי תשא נאמר "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם". כלומר, שבאמצעות גביית מחצית השקל מכל אחד מהנמנים, בדרך עקיפה של מניין המטבעות, המונים יידעו גם את מספר האנשים מבני ישראל.
גם שנים רבות לאחר-מכן, כששאול המלך ביקש לדעת כמה חיילים מונה צבאו, הוא השתמש בשיטה דומה: הוא ביקש מכל חייל לגשת אל דיר הכבשים של המלך ולהביא טלה אחד, וכשספר את הטלאים ידע את מספרם של חייליו.
על דוד המלך, לעומת זאת, נאמר כי הוא שגה וערך מפקד אוכלוסין באמצעות ספירת האנשים. התוצאות היו טראגיות, כמו שהנביא מספר: "וירע בעיני האלוקים על הדבר הזה ויך את ישראל... ויתן ה' דבר בישראל ויפול מישראל שבעים אלף איש"[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מדוע אסור לספור יהודים באתר בית חב"ד