עבודה
כאשר מציעים לאדם משרה, מומלץ לברר מהי הסיבה שבגינה משרה זו התפנתה, מהו הקושי שהוביל את האדם שעבד בה קודם לסיים את עבודתו, ולוודא שאכן מדובר במשרה יציבה[1].
יש להיזהר שהעבודה במקום מסויים לא תתפרש כ'הכשר' על המקום כולו[2].
אין מניעה שאדם שומר מצוות יעסוק בעבודה בסביבה שאין בה אווירה דתית, ואדרבה, דווקא כאשר אדם שומר מצוות תופס משרה מקצועית בכירה ומעביר את המסר האמוני - יש בכוחות להחדיר זאת בחוגים רחבים יותר[1].
על האדם להתמקצע ולהשתדל לקבל את הדיפלומה, דבר המסייע בין השאר להגברת המשמעת העצמית והבטחון העצמי[1].
נשים
בקושי התירו שתתעסק בעסק בחוץ – כשזהו בחינוך בני ישראל, כיון שלנשים יש רגש אמהי מיוחד לילדים, ובמילא השפעתם גדולה ועמוקה יותר,
או – בכדי לפטור הבעל (העוסק בהתמדה בלימוד התורה מדאגות פרנסה המוכרחת או – כשהתעסקות הבעל בפרנסת בני ביתו, למרות השתדלותו בזה כמו שנאמר: שארה כסותה לא יגרע, אינה מספיקה וזקוק לעזר אשתו בפרנסת הבית.
גם לנשים, עבודה מחוץ לבית לפחות מספר שעות מסויים ביום[3].
חינוך
המתעסקים בחינוך - עליהם להיות בקירוב גם עם הורי הילדים, שזה מוסיף בהשפעתם על התלמידים, גם בשיחת חולין (באם אינה שיחה אסורה) אפשר להטות השיחה לענין שתהיה תועלת בו, אלא שצריך לעשות זאת בלי בליטות, וכמו בכל עניני האדם[4].
עובד במוסד חינוך צריך להתגורר בסמיכות למוסד, על יסוד ההלכה שצריך להקפיד על 'משא ומתן' באמונה[5].
לאשה הסובלת מחוסר מצב רוח המליץ הרבי למצוא לעצמה משרה, על כל פנים חלקית, ושיהיה בה סיפוק נפשי[5].
לקריאה נוספת
- מותר להצטער לצורך פרנסה?, שבועון התקשרות משפטים תשפ"א עמוד 13