כת הפרנקיסטים

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

כת הפרנקסטים הייתה שאריות של השבתאות שהתרכזה סביב יעקב פראנק, וגדולי התורה ובראשם הבעש"ט ותלמדיו נלחמו בהם עד שניצחום

קיצור השתשלות הכת

מצוות הישנות בטלות ומצוות "לא תעשה" הופכות למצוות "עשה" ובכלל זה גם איסורים חמורים מהתורה כמו גילוי עריות. ברכה מקובלת בקרב השבתאים היתה: "ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם מתיר איסורים".

הכת הפרנקיסטית מתחילה במייסד הכת והמנהיג על שמו היא קרויה - יעקב פרנק. הוא נולד בחבל פודוליה ב-1726 למשפחה אמידה המקורבת לחוג השבתאים בסתר, בגיל צעיר ביקש בסלוניקי שם היתה כת של שבתאים בשם הדומנה, הדבר השפיעה עליו עמוקות ועם שובו לפולין החל לפתח שגעון גדולות ואמונה כי הוא ממשיך דרכו של שבתאי צבי.

עם שובו לפולין ב-1755, אסף יעקב פרנק סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי, אך הוא לא הסתפק בהילת המשיח החדש, אלא ביקש גם ליצור תיאולוגיה שבתאית משודרגת קיצונית יותר בפריקת כל עול של תורה ומצוות.

התגלות מעשי הכת

ביום כ"ו שבט לשנת תקט"ז, ביום השוק בעיר הקטנה לאנצקורון בפלך פודוליה, התאספו בעלי כת פרנק בבוקר בבית אכסניה של אחד מחברתם, וסגרו את החלונות לבל ייוודעו לאיש מעשיהם, ונהגו כמעשיהם בריבוי פריצות והפקרות, יהודי עובר אורח שהציץ לכיוון הבית וראה את מעשיהם, רץ לספר לרבני וראשי הקהילה. שהגיעו עם כוחות השלטונות ואסרו את ראשי הכת, ופיזרו את המשתתפים.

אירוע זה הינו נקודה מכרעת, כאשר מצד אחד רבים עזבו את הכת, ומצד שני, הרבנים עשו חרם על המשתתפים בכת.

סופם של חברי הכת

סופו של היה יעקב פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה במעמד מלך פולין. הוא חי בעושר ופאר באחוזותו עד פטירתו בשנת 1790 ובתו אווה המשיכה להנהיג את התנועה אחרי מותו.

שאריות מדרכיו שרדו והתגלגלו לכת שבתאית שפועלת עד היום בטורקיה.

החרם על הכת

ועד ארבע הארצות להכריז חרם על קבוצה של כאלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם.

החרם קבע כי יהודי שנחשד בפרנקיזם "לא נשכיר לו דירה ולא נשכור ממנו, לא נמכור לו ולא נקנה ממנו לא נלמד את ילדיו, לא נקבור ולא נימול". באותם ימים גורלו של יהודי שחי מחוץ לקהילה היה משול לגורלו של דג שחי מחוץ למים. כלומר גסיסה איטית ומוות. כדי לא לגווע ברעב ולקפוא בקור פנו אותם אלפיים יהודים לכנסייה שהסכימה לקבל אותם בזרועות פתוחות, בתנאי שיכריזו כי התלמוד מלא בשטויות ושקרים, עלילות הדם נכונות ולבסוף ימירו את דתם לנצרות.

וכך אכן קרה. אלפיים יהודים ויהודיות התנצרו בכפייה ונאלצו בעל כורחם להצהיר כי אחיהם היהודים אכן משתמשים בדם של ילדים גויים לצורך אפיית מצות. אחד ממנהיגי הפרנקיסטים,

פעולות הבעש"ט

בראש המלחמה והוויכוח עמד תלמיד הבעש"ט הגאון הרב חיים רפפורט שאותו האשים אחד מראש הכת אלישע שור: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם".

הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו התייצב לצד הפרנקיסטים המתנצרים ותקף את הרבנים "שבודים אקדמות ושקרים מליבם".

מובא שכאשר התנצר פרנק בכה הבעש"ט, ואמר שכל עוד האבר קשור הוא חי, ואח"כ הוא כבר חתוך.

הרבי הזכיר^{[דרוש מקור]} זאת הדבר כראיה שאפילו אדם נמוך כל כך נוגע מעשיו עד שגרם להבעש"ט בכיה.

כו תמוז

בגניזה החרסונית מופיע מכתב עם שמות הבעש"ט ותלמידיו שקיבלו על עצמם לערוך חג על הנצחון נגד הכת.

על השאלה למה לא ראינו שלא ראינו בחצרות החסידות שישמרו על החג הנ"ל, השיב הרבי: מכיון ששנה לאחרי מכן נפטר הבעש"ט, לכן לא החזיקה המלחמה

כמו כן הוכיח הרבי מסתירות בין מכתב הגניזה, שהתאריך ככל הנראה לא מדוייק.