קונטרס ההתפעלות
"קונטרס ההתפעלות" הוא קונטרס שנכתב על ידי אדמו"ר האמצעי ונשלח לחסידים בשנת תקע"ד (שנה לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן).
בקונטרס אגרת לכלל חסידי חב"ד העוסקת בדרכי ההתפעלות בלב ובמחשבה על פי דרך חב"ד ושילובם בעבודת השם החבדי"ת. נקודת העניין היא ש"התפעלות" אמיתית מושגת רק על ידי התבוננות בהנהגת ה' את העולם.
הקונטרס מחולק להקדמה, שהיא אגרת נפרדת, שבה מבאר הרבי את חיוב ההתפעלות, ושולל את המתפעלים "התפעלות חיצונית", הנקראים בפיו "הדרכים הישנות" (הכוונה לחסידויות הפולניות) מחד, ומאידך את אלה שחוששים, כביכול, להתפעל (כאן הכוונה לר' אהרן מסטרשלה שהיה תלמיד של בעל התניא והנהיג חלק מהחסידים אחרי מותו). הרבי מבכה את המצב שרוב החסידים לא מתעוררים להתפעלות ומסביר את הסיבות למצב.
הקונטרס עצמו מחולק למספר חלקים בהם מסביר אדמו"ר האמצעי את המדרגות בהתפעלות, הדרכים להגיע אליהן ואת מונעי ההתפעלות.
פירושים
על הקונטרס יש שני ביאורים מאת ר' הלל מפאריטש. הראשון "מהדורא קמא" הוא על סדר הקונטרס והשני "מהדורא בתרא" הוא הערות על הקונטרס.