ברכות השחר
ברכות השחר הם ברכות ההודאה שתיקנו חכמים לברך בבוקר.
נוסח הברכות
מברכים על פי הנוסח אשר ייסד אדמו"ר הזקן, הנודע בשם נוסח האר"י.
המתפלל בנוסח האר"י מתפלל בנוסח זה גם כשמתפלל עם ציבור שמתפללים בנוסח אחר, ואין בזה משום "לא תתגודדו", שמשמעו איסור עשיית אגודות-אגודות בעניינים של קדושה.
מותר לשנות בברכות השחר מנוסח אשכנז וספרד לנוסח האר"י, בתנאי שיהיה זה בקביעות.
את ברכת "על נטילת ידים" שחרית - מברכים כשהידיים נגובות, מוגבהות עד מקום פיאות הראש, ופרודות.
מברכים את כל הברכות של "ברכות השחר" אפילו אם לא נתחייב בהם, כגון שהיה ניעור כל הלילה ולא פשט את בגדיו ולא לבש אחרים. אלא שבמקרה כזה, שניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן - אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד כשנתחייב, ובלבד שיהיה מחצות הלילה והלאה.
ענין התפילה וברכות השחר עבודת וביטול הלב
דבור התפלה הוא רק שיהיה הקול מעורר הכוונה, אך התפילה עצמה היא עבודת הלב, ולכן היא במקום הקרבנות, ועבודת הקרבנות היתה תלויה בכהנא בעובדא וברעותא דליבא כנזכר בזהר.
מהות עבודה זו, היא שתהיה כוונתו ומחשבתו דבוקה בה', להיות מרכבה אליו ית', ולמסור נפשו ורצונו לה' ית', להיות לו רק רצון אחד, ולב אחד לאביו שבשמים, שלא להפרד מיחודו ואחדותו ית', על ידי סור מרע ועשה טוב, דהיינו כד אתכפייא סטרא אחרא, אזי יאיר עליו אור ה' על נפשו.
תקנת ברכות השחר
על דרך זה, תקנו חז"ל את ברכות השחר, בהם אומרים את התיבות: בא"י אלהינו מלך העולם.
הויה
הענין בכך הוא, כי אנו מבקשים שיומשך בחינת הויה להוות העולמות, שלא יופסק חיותם וקיומם, ולא יסתלק למעלה כטבע האש ח"ו.
אלקינו
בנוסף לכך אנו ממשיכים ומבקשים: שיהיה בחינת אלהינו, שנהיה בטלים אליו בחינת מרכבה אליו ית' עד שיקרא שמו עלינו שהוא אלהינו, וכמו שאנו אומרים: אלהי אברהם, על שם שהוא - אברהם אבינו, - היה כל חייו עבודתו להיות בבחינת מרכבה ולא להיות דבר יש ונפרד בפני עצמו.
מלך העולם
גם המשך הברכה מורה על ענין זה:
מלך העולם, פירוש: מה שהוא מהוה ומחיה העולמות להיות יש ונפרד בפני עצמו, הוא מפני היותו מלך שמו נקרא, ואין מלך בלא עם מלשון עוממות דברים זרים ונפרדים, שאם יהיה לאדם הרבה בנים אין נקרא שמו מלך עליהם, ולכן מהווה הקדוש ברוך הוא את העולם בבחינת הסתר דווקא, ולא בחינת בן שהוא ביטול.
מה שאין כן ישראל נקראים בנים למקום, ברא כרעא דאבוה, כמו שהרגל בטלה אצל הראש.
מקורות
חגירת אבנט
באחד ממכתבי רבי לוי יצחק, אביו של אדמו"ר שליט"א, כותב כי יש לומר את ברכות השחר בחגירת אבנט.