מקווה חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מקוה חב"ד''' ("'''בור על גבי בור'''") בנויה בשיטה שחידש [[אדמו"ר הרש"ב]]. מקוה כזה נבנה לראשונה ברוסטוב. במקווה זה קיימים מעלות רבות, ומקווה זה מהווה מענה לכל החששות שקיימות במקוואות המושקים באופנים אחרים למי-גשם. "בור על גבי בור" הכוונה היא בניית [[מקוה]] על גבי מקוה. | [[קובץ:הרב הכט מפקח על מילוי מים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[יוסף העכט]] מפקח על מילוי מים במקווה חב"ד ב[[אילת]].]]'''מקוה חב"ד''' ("'''בור על גבי בור'''") בנויה בשיטה שחידש [[אדמו"ר הרש"ב]]. מקוה כזה נבנה לראשונה ברוסטוב. במקווה זה קיימים מעלות רבות, ומקווה זה מהווה מענה לכל החששות שקיימות במקוואות המושקים באופנים אחרים למי-גשם. "בור על גבי בור" הכוונה היא בניית [[מקוה]] על גבי מקוה. | ||
== מקווה בכלל == | == מקווה בכלל == | ||
{{ערך מורחב|ערך=מקוה}} | {{ערך מורחב|ערך=מקוה}} | ||
טבילה מטומאה לטהרה חייבת להיות במקוה או | טבילה מטומאה לטהרה חייבת להיות במקוה או מעיין המחזיק 40 סאה (לערך כ250/300 ליטר) מיים שלא נשאבו. במשך כל הדורות, הצריכים טבילה טבלו במעיינות, עם הזמן התחלפו המעיינות במקוואות שנבנו על גבי מי-המעיין, מקוואות אלו היו יותר נוחות לשימוש. עם התפתחות הטכנלוגיה, האפשרות להולכת מים לרחבי העיר על ידי צינורות והאפשרות לחמם מים, החלו בנית מקוואות חמים. כבר [[אדמו"ר הזקן]] יסד [[תקנת אדמו"ר הזקן לבנית מקוה חמה|תקנה לבנין מקוה]] על גבי מעין באופן שיוכלו לחמם (באופן חלקי) את המים. | ||
== המקוה ברוסטוב == | == המקוה ברוסטוב == | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
אדמו"ר הרש"ב התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב [[יעקב לנדא]] לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. | אדמו"ר הרש"ב התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב [[יעקב לנדא]] לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. | ||
לאחר עזיבת אדמו"ר הריי"צ את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו. | לאחר עזיבת [[אדמו"ר הריי"צ]] את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו. | ||
== אופן בניית מקוה על גבי מקוה == | == אופן בניית מקוה על גבי מקוה == | ||
| שורה 74: | שורה 74: | ||
==קישורים חיצונים== | ==קישורים חיצונים== | ||
*[http://www.mikve.net/content.asp?pageid=505 מאמר על מקווה חב"ד] - אתר מקווה.נט | *[http://www.mikve.net/content.asp?pageid=505 מאמר על מקווה חב"ד] - אתר מקווה.נט. | ||
*[http://www.chabadlibrary.org/books/pdf/mkvh.pdf תיקוני מקוואות] באתר [[ספריית ליובאוויטש]]. | *[http://www.chabadlibrary.org/books/pdf/mkvh.pdf תיקוני מקוואות] באתר [[ספריית ליובאוויטש]] {{PDF}}. | ||
* "[http://chabad.info/images/notimage/59025_he_1.pdf תורת טבלין]" - קונטרס בעניני מקוואות על-פי הוראות רבותינו נשיאנו - בעריכת הרב אלעזר הלוי רייטשיק {{PDF}}. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]] | [[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]] | ||
גרסה מ־19:10, 21 בפברואר 2011
מקוה חב"ד ("בור על גבי בור") בנויה בשיטה שחידש אדמו"ר הרש"ב. מקוה כזה נבנה לראשונה ברוסטוב. במקווה זה קיימים מעלות רבות, ומקווה זה מהווה מענה לכל החששות שקיימות במקוואות המושקים באופנים אחרים למי-גשם. "בור על גבי בור" הכוונה היא בניית מקוה על גבי מקוה.
מקווה בכלל
| ערך מורחב – מקוה |
טבילה מטומאה לטהרה חייבת להיות במקוה או מעיין המחזיק 40 סאה (לערך כ250/300 ליטר) מיים שלא נשאבו. במשך כל הדורות, הצריכים טבילה טבלו במעיינות, עם הזמן התחלפו המעיינות במקוואות שנבנו על גבי מי-המעיין, מקוואות אלו היו יותר נוחות לשימוש. עם התפתחות הטכנלוגיה, האפשרות להולכת מים לרחבי העיר על ידי צינורות והאפשרות לחמם מים, החלו בנית מקוואות חמים. כבר אדמו"ר הזקן יסד תקנה לבנין מקוה על גבי מעין באופן שיוכלו לחמם (באופן חלקי) את המים.
המקוה ברוסטוב
במשך זמן מגורי רבותינו נשיאנו, בעיירה ליובאוויטש בנו מקוה עם חיבור למי התהום, וכפי התקנה של אדמו"ר הזקן.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר אדמו"ר הרש"ב, לגור בעיר רוסטוב, שם לא היה אפשרות לגור בסמיכות לנהר, ולהגיע למי התהום, אי לכך התחיל הדיון על בנית מקוה, (מקוה עם בסיס של מים שאובים הוכשר לראשונה על ידי החתם סופר, אך אדמו"ר הרש"ב שלל מאד הקמת מקוה באופן כמו שבנה החתם סופר).
אדמו"ר הרש"ב התייעץ עם מספר רבנים שהיו בקיאים בענין, והורה לרב יעקב לנדא לפקח על בנין המקוה. בנין המקוה נעשתה תוך זמן קצר. לאחר עזיבת אדמו"ר הריי"צ את רוסטוב ננטש המקוה, לאחר נפילת הקומניסטים, חזרו לשם חסידי חב"ד וגילו את המקוה, עדין עומד על תילו.
אופן בניית מקוה על גבי מקוה
אופן בנית המקוה, נמסר לחסידים על ידי הרב יעקב לנדא, כפי ששמע זאת מפי אדמו"ר הרש"ב.
חופרים בור עמוק, מחציתו התחתונה היא אוצר למי הגשמים, ועל גביו עושים רצפה, מעל הרצפה ישנה מקוה נוספת (זאת אומרת שתקרת המקוה התחתונה היא רצפת העליונה). ברצפה שבין שתי המקוואות ישנם שני נקבים [כשיעור טפח כל אחד] לחבר את המים שבמקוה העליון לתחתון. לאחר מילוי הבור התחתון במים הכשרים (מים שאינם שאובים), מוסיפים מים שאובים לבור העליון.
מעלות המקווה שעל ידי השקה וזריעה
אופן נוסף לבנות מקואות הוא או על ידי השקה (ממלאים בור כשר במים גשמים, ובצידו יש בור בו קיימים מים שאובים) או על ידי זריעה, (ממלאים בור במי גשמים ואליו שופכים מים רגילים, הממלאים את המקוה התחתונה). שני אופני הבניה של מקוואות אלו הוכשרו על ידי גדולי ישראל, אך קיימים בהם בעיות רבות. חלק מהבעיות מחמת המציאות בשטח שיוצרות בעיות הלכתיות, וחלק מהבעיות נובעות מסיבה הלכתית בעצם צורת המקוה.
הבעיה הקיימת בבורות של זריעה והשקה:
א. נתן סאה ונטל סאה - המי גשמים מתחלפים בתדירות גבוהה, לאחר מספר פעמים של מילוי לא נשארים מי גשמים מקוריים, חלק מהראשונים סוברים שמקוה כזה פסול מן התורה, וחלקם סבור שזוהי בעיה מדרבנן, (אף שבשלחן ערוך נפסק להתיר בבעיה זו, הש"ך כתב להחמיר במקווה כזה לכתחילה). במקוה של בור ע"ג בור לא שייך חשש כזה, כי מי הגשמים שהם קרים בדרך כלל נשארים תמיד למטה.
החששות הקיימות במקוה זריעה:
א. בפתיחת הפקק נכנסים ג' לוגין מכוח אדם ופוסלים את המקוה, (ג' לוגין שנכנסו קודם שיש במים מ' סאה פוסלים).
ב. כאשר המים נכנסים לבור הזריעה, מבור הזריעה המים ממשיכים הלאה לבור התחתון, ואין המים הזוחלין מטהרים את המים השאובים שנכנסים לתוכם.
ג. באם לא מנגבים את המקוה באופן שלא נשאר בה מים, ייתכן שישאר בבור ג' לוגין מים שאובין (לערך ליטר), ממי המשאבה וכדו', והמקווה יפסל בג' לוגין מים שאובים.
החששות הקיימות במקוה השקה.
א. לעיתים הנקב בין שתי המקוואות לא פתוח, מתוך כוונה להשאיר את מי המקווה נקיים, והמקוה לא הוכשר (גם עם הנקב נפתח ונסגר ישנה שיטה המובאת בש"ך, לפיה יש להחמיר במקוה כזה).
ב. יתכן ולא ימלאו את הבור עד הנקב, שבין שתי המקוואות, והמקווה ישאר פסול.
התייחסות למקוה על גבי מקוה בגאונים ובראשונים
במס' מקוואות [1] כתוב: ""עוקת המערה אין מטבילין בה אא"כ הייתה נקובה כשפ"ה. אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שהיא מעמדת עצמה, אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא"".
ושיטת הרמב"ם בפירוש המשנה, ואחריו הר"ב והתויו"ט, דעוקת המערה היא גומא שחופרים תחת קרקע המקוה כעין מחבוא, לפיכך צריך שיהיה ביניהם חיבור כשפ"ה, ועל זה מפרש ר"י שאין זה אלא כשהגג המפסיק בין המערה לגומא חזק כ"כ עד שמונע מהמקוואות להתערב זה בזה, אבל אם הרצפה דקה, שאם טובלים במערה היא נופלת, נחשבים המקוואות כמקוה אחת. וכך פסק הרמב"ם [2], וכן פסק המחבר בשו"ע [3].
הרי לנו פשטא דמת' דמים ע"ג מים ונקב מחבר ביניהם, אין בזה משום קטפרס, ואדרבה מהני נקב זה לחבר העוקה שתחת המערה עם המים שלמעלה להשלים השיעור דמ"ס להיות כשרה לטבול בהעוקה, אף שאין בה שיעור מקוה, דהוי פסול דאורייתא. ודון מינה לענייננו, דמקוה ע"ג מקוה לא חשיבי קטפרס, ושפיר מהני הנקב לצרפן.
ומפורש הדבר עוד יותר בפירוש המיוחס לרבינו האי גאון על משנה זו, וז"ל: "ועוקה זו כעין שוקת נקוב בתחתיתו נתון על פי הביב או על פי המערה". הרי שגם הוא מפרש המשנה כרמב"ם שהעוקה והמערה הן זו ע"ג זו, אלא שלרמב"ם העוקה היא תחת המערה, ואילו לדעת רבינו האי גאון העוקה היא על המערה, וא"כ מדובר ממש במקוה ע"ג מקוה שבעליון יש מים שאובים ובתחתון מי גשם, וע"ז שנינו במשנה שאם יש נקב כשפ"ה, אפילו אם אין בעוקה מ"ס, מטבילין בתוכה.
וכן יש להביא ראיה מדברי הר"ש במס' מקוואות [4] דמביא תוספתא דקתני: "שתי בריכות של ארבעים סאה זו ע"ג זו, ונפלו ג' לוגין מים לעליונה, ונפתקו ובאו לתחתונה, כשרים, שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו ג' לוגין". ופי' הר"ש שמדובר בבריכות שבכ"א מהן חסרים ג"ל לשיעור ארבעים סאה, וכשנפלו ג"ל שאובים לעליונה ומשם ירדו ג"ל לתחתונה, "לא אמרינן דהיינו אותן ג"ל עצמן השאובים הן נינהו דירדו לתחתונה, דא"א שלא יתערב מעט במי הבריכה העליונה, ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל ג"ל, הלכך שני המקוואות כשרים, תחתונה כשרה כדפרשינן, ועליונה משום דמחוברת לתחתונה, וכר"מ דאמר בספ"ב דחגיגה מטבילין בין בעליונה ובין בתחתונה, א"נ אפילו כר"י וכגון דלא גבוהה כולי האי, דלאחר שמתערבין נעשה הכול אשבורן".
ובשו"ת הרא"ש [5] מביא דברי הר"ש, ומבאר שהר"ש מבאר המשנה כר"מ, שהמקוואות מרוחקות בגובה זו מזו, והתוספתא דאתיא לכו"ע - שהמקוואות סמוכים זה ע"ג זה ולאחר שמתחברים נחים הכול באשבורן [6]. וכן מבואר ג"כ במאירי[7], שהביא ג"כ התוספתא הנ"ל, וז"ל: "לעניין פסק דווקא כשאין העליונה גבוהה כ"כ, שיהיו מימיה זוחלין, וכן שנתערב עם התחתונה בנקב הראוי".
הרי מפורש מדברי הראשונים, הר"ש הרא"ש והמאירי, דגם כשהמקוה העליונה היא ע"ג המקוה התחתונה, מ"מ אם אינם גבוהים זה מזה כ"כ באופן דלאחר שמתערבין העליון לתחתון נחים שני המקוואות באשבורן – שפיר טובלים במקוה העליון, אפילו אין בו ארבעים סאה רק על ידי צירוף המים שבמקוה התחתונה, מ"מ מהני החיבור המקוואות על ידי הנקב הראוי שביניהם, ובזה כו"ע מודים שאין בו חשש קטפרס.
וכן יש להביא מדברי התוספתא [8] והביאה הרמב"ם בהל' שבת [9], וז"ל: "שתי מטהרות [=מקוואות] זו ע"ג זו, נוטל את הפקק מבינתיים ומשיקן, ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה, שהרי דעתו שיצאו המים". והב"י מביאו בהל' שבת (סי' שכ) וכן הביאו המג"א שם [10].
ומדברי הרמב"ם יש ללמוד שבמקוה ע"ג מקוה אין חשש קטפרס, שהרי שפתיו ברור מללו "שתי מטהרות זו ע"ג זו", וכתב דמכשירין על ידי נקב השקה שבין המקוואות, ולא העירו נושאי כליו או שאר האחרונים דיש בו משום קטפרס. וכן כתב ראיה זו בשו"ת מהרש"ם [11].
חשש חיבור קטפרס
בנוגע לשתי מקוואות המחוברות על ידי הסילון, נחלקו גדולי האחרונים, והדרכי חיים כתב שהמקווה העליון פסול כיון שמחובר לתחתון על ידי קטפרס (חיבור שאינו במישור), מטעם זה יש שהתנגדו לבנית מקווה בור ע"ג בור.
על פי מה שכתוב לעיל, יש להסביר מדוע גם לשיטת הדרכי חיים אין חשש שעובי כתלי הנקב יהיו נחשבים כסילון קטן - וכחיבור שעל ידי קטפרס, כי הגדרת החיבור על ידי סילון הוא רק כשבא לחבר שני מקוואות נפרדים (כשרחוקים זה מזה), אבל במקוה ע"ג מקוה ובהפסק רצפה ביניהם, הרי מקוה העליון והתחתון נחשבים כאחד, ואין כאן חשש סילון, הן מצד אופן בניין המקוה, הן מפאת אופן חיבורו והן בשל מהות הסילון. דברים אלו גם מדויקים, מתוך תשובת הדברי חיים עצמו
אופן בניין המקוה - כי באופן בניית מקוה ע"ג מקוה, צורתה ובניינה ויציקתה כאחת מחברם להיות נחשבים כמקוה אחת, שהרי כתלי המקוה התחתון הם המשך המקוה העליון, והפתח להיכנס למקוה התחתון (כשרוצים לתקנה ולנקותה) הוא רק דרך מקוה העליון, ולפני ששמים את הכיסוי המחלק הרי הם ממש מקוה אחת עמוקה, ורצפת מקוה העליון נגמרת למטה על רצפת מקוה התחתון, דהיינו שכתלי ורצפת מקוה התחתון הם חלק ממקוה העליון.
להוסיף שהשני נקבים במידת טפח מחשבים את שתי הבורות לבור אחד (כך ע"פ דברי הרב דווארקין ז"ל אודות מקוה "בור ע"ג בור"), כיון שבדיני טומאה וטהרה, נקב טפח מחבר את שתי בתים להיות נחשבים כבית אחד.
לקריאה נוספת
קישורים חיצונים
- מאמר על מקווה חב"ד - אתר מקווה.נט.
- תיקוני מקוואות באתר ספריית ליובאוויטש
. - "תורת טבלין" - קונטרס בעניני מקוואות על-פי הוראות רבותינו נשיאנו - בעריכת הרב אלעזר הלוי רייטשיק .
