רפאל נחמן כהן

הרב רפאל נחמן כהן בצעירותו

ר' רפאל נחמן כהן (מכונה פאלע כהן) היה חסיד חב"ד, בעל שמועה ומחבר את הספרים "שמועות וסיפורים", ליובאוויטש וחייליה" ו"מאחורי מסך הברזל".

תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב

שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.

לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.

ר' רפאל נחמן נולד בשנת תרנ"ז בעיר רודניא לר' ברוך שלום וסלאווא כהן. בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו – במצוות אביו – לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית שטערנא שרה את תמיהתה על הכוונה להותיר ילד כה קטן לבדו הרחק מהוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ליחידות. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן בטלית קטן ובכיפה וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" – "כן", השיב הקטן. "לא תתגעגע לאמא?" – המשיך הרבי להקשות בחיוך – אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח – הביאהו הנה ללמוד!".

עם אדמו"ר הרש"ב

מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת תומכי תמימים. ל'תמימים' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה – כדי שאף יספיק ללמוד תניא בע"פ, כדי שתוך זמן יידע בע"פ את כל ליקוטי אמרים תניא.

ר' פאלע הצעיר היה נחשב ל"ציור" בליובאוויטש. היה חסיד בלב ונפש. בנוסף להיותו עובד ומשכיל בחסידות, הוא נמנה גם עם המנגנים המיוחדים במקהלה של הרבי הרש"ב.

היה זמן, שבו היה ר' פאלע ישן בביתו של הרבי הרש"ב, עם עוד תלמיד. היה להם חדר מיוחד בקצה המסדרון. ערב אחד, כשהיו בחדרם, נפתחה הדלת, ובפתח עמד הרבי הריי"צ: "בואו לשמוע דברים טובים מאבא!" – אמר להם בהתרגשות. הם מיהרו אחריו, ויחד עמו הציצו ביראת הרוממות בעד סדק, לחדר ה'יחידות'. התקיימה אז 'יחידות' מעניינת מאוד שבה הושמעו דברים נפלאים – ובמשך ארבעים וחמש דקות נשען הרבי הריי"צ על פאלע וחבירו – כאשר יחדיו הם 'מציצים' ומקשיבים לדברי הקודש... מיד לאחר הסתלקות רבו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב התקשר ר' פאלע בכל לב ונפש אל בנו אדמו"ר מוהריי"צ. באותם ימים, מיד לאחר ההסתלקות, שלח מכתב נפלא אל כל החסידים בו כתב על הדרכים להתקשרות לאדמו"ר הריי"צ. במכתבו הנפלא עומד ר' פאלע על גודל ענין רוממותו והפלאתו האלוקית של אדמו"ר הריי"צ, וסיים במילים: "ויפה כח הבן".

המאסר

בשנת תר"צ ר' פאלע נעצר על ידי המשטרה החשאית. וכך מספר בספרו "מאחורי מסך הברזל":

"בשבת קודש ח"י סיוון תר"צ קיבלתי מכתב מהג.פ.או. ובו כתוב "עליך להתייצב במשרד הג.פ.או. ברח' לוביאנקה מס' 2 ביום ראשון 15/06/1930 בשעה 11:00".

פחד גדול נפל עלי, על אשתי, על הורי ועל ידידי הקרובים ביותר... ומה חטאי הנוספים? אולי בענייני דת... המקווה... ואולי בגלל חדרי "תומכי תמימים... אולם הם ידועים רק לאנ"ש העוסקים בהם..."

"למחרת, ב-12:30 לפני הצהריים, הלכתי למשרדי הג.פ.או. אבי ז"ל ליווני עד דלת בית הג.פ.או. קיבלתי ברכת פרידה מאבי, נכנסתי פנימה וניגשתי למודיעין... הפקיד לחץ בכפתור והחייל הופיע... החייל הוליכני למטה, הכניסני לתוך חדר ואת הדלת נעל אחריו...

.

לאחרי כמה חקירות כאשר לא הצליחו להוציא ממנו שום מידע על המקוואות, החדרים והישיבות המחתרתיות, הציעו לו שישחררו אותו בתנאי שפעם בחודש יבוא לספר להם קצת על החסידים - מה הם עושים ומה הם מדברים. אבל, ר' פאלע כמובן לא הסכים וכעונש על זה נשלח לשלוש שנים גלות באורל שבסיביר.

פעם בהיותו באורל באו אליו ביו"ט ודרשו ממנו לחתום על מסמך מסויים. כשסירב הכניסו אותו בגסות לתא כלא, ואיימו עליו בהשלכה לאי הדובים הלבנים – מקום שאין חוזרים ממנו – אך ר' פאלע עמד באומץ על-אנושי בסירובו ולא חילל יו"ט. לבסוף שיחררו אותו – בדרך נס והניחוהו לנפשו.

מסירות נפש על קיום המצוות

בהיותו בכפר חע – מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק – למרות סכנת הנפשות בכך – בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' יענקל זוראוויצ'ער, כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, החל לנעול אותם. כל זאת – למרות שידע כי לפי הדין היה לו מותר לנעלם לכתחילה, אף מבלי כל בירור כל שהוא, וזאת – כי נשלחו ע"י יהודי. על אחת כמה וכמה כאשר באי-נעילתם יש משום סכנת נפשות ממש. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע ז"ל, ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת – הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!".

בחסדי ה' והתחמק בניסי ניסים מהבולשת הרוסית ובשנת תרצ"ה הצליח בחסדי ה' לעלות עם משפחתו לארץ ישראל.

עלייתו לארץ ישראל

ביציאתו לארץ ישראל, נסע דרך וינה על מנת לפגוש את הרבי הריי"צ שהיה אז בעיירת הנופש פורקסדורף הסמוכה לוינה, שם נפגש עם הרבי הריי"צ והרבי. הרבי הריי"צ בירכו באותה הזדמנות 'שנשמע בשורות טובות איש מרעהו'.

כשעלו משפחת כהן לרכבת על מנת לנסוע לכיוון הנמל הופתעו לראות את הרבי מגיע ובידיו שוקולד לילדים. הרבי סיפר שחותנו ביקש ממנו 'לראות כיצד נסעתם'.

כאשר הגיע לא"י הוצע לו לגור בחיפה, שם גם היה המקום היחיד בו הוצעה לו פרנסה, אולם הוא התעקש לגור דווקא בתל אביב, שם סבל מדלות איומה ועבד קשה כל היום בסלילת כבישים. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לגור דווקא בתל אביב, השיב שהרבי אמר לו עוד בהיותו בחו"ל שצריך לחזק את החסידים שהגיעו לתל-אביב!

כעבור שנים עבר להתגורר ברמת גן שם עבד למחייתו כחלבן... מיד עם הגיעו לארץ, מבלי לאבד אף רגע החל מתרוצץ בקדחתנות בין משרדי הממשלה השונים כדי להשיג אשרות כניסה לא"י עבור רבים מהחסידים שנשארו ברוסיה.

נהוג היה ברמת-גן אשר בשמחת תורה מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם – החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-פארבריינגען". בתי החסידים המועטים ברמת גן – מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, הי' ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת תורה ומצוות, ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום שמחת תורה, חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) הי' ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך 'קולע' באמצע הכביש הראשי – ואחריו התגלגלו ('קולע') אף חסידים נוספים. כך הי' בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.

בערוב ימיו היה חולני, אך עמד בזה בגבורה עילאית.

האמונה בביאת המשיח

היה מיוחד באמונתו הלוהטת בביאת המשיח ובציפייתו היומיומית ממש לבואו. עוד ברמת גן - סיפרו בני ביתו – בשמעו על קריאת הרבי הריי"ץ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שב הביתה בשמחה עמוקה, בישר באושר לזוגתו את בשורת הגאולה, ומיהר בצהלה ובטחון אל ארון הספרים. כשמצא את "קינות לתשעה באב", ערך לכבודן מדורה, ובגילת-רנן זרקן לאש – אש של ביטחון!

בסוף ימיו, כשהחל הרבי לזעוק בקול "משיח נאו" וכו' - חיזק את האמונה במשיח והביטחון בבואו המיידי, והחדירה בתוקף בכל צאצאיו. ר' פאלע חי את האמונה בגאולה בכל רגע ביום.

יומיים לפני פטירתו, כשכבר לא יכל לדבר כלל בחולשתו הנוראה, התאמץ בכל כוחו והוציא מפיו את המילים: "ווען קומט ער? ווען קומט ער?" (=הוא הגיע? הוא הגיע?)

ר' פאלע זכה להעמיד דורות של חסידים, מקושרים, שלוחים של הרבי ברחבי תבל ונפטר בשיבה טובה בכפר חב"ד בשנת תשמ"ח.

משפחתו

ילדיו

• הרב יואל כהן.
• מרת חסיה (פריז).
• מרת פרידה (סגל).
• מרת גיטא (גאנזבורג).

ספריו

• מאחורי מסך הברזל.
• שמועות וסיפורים.
• ליובאוויטש וחייליה - תולדות ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש והתמימים אשר למדו שם. יצא לאור בשנת תשמ"ב.

לקריאה נוספת

• סיפור תלאותיו בימי המאסר מסופרים בפרטות בספר 'מאחורי מסך הברזל'.
• אחים חסידים